זה לא שהוא קמצן כמו שהוא לא נדיב ביותר. במסעדות כשמגיע החשבון, הוא מחכה לאחרים, באיטיות הארנק יוצא, כבד לו כנראה. הוא מחלק, מחשב ומתחשבן, רודף צדק פתאום ואם לא יעשה כן, ירגיש מנוצל.
בכלל הוא מרגיש מנוצל מהר מדיי, מתחשבן אצלו בלב על כל ג'סטה ולו הקטנה ביותר. לא נותן צ'אנס לצד השני להפגין נדיבות, ישר הוא מתחשבן. הוא לא כל כך עוזר לחברים והוא אוהב את המשפט "מה יצא לי מזה" שהוא אומר אותו בנימה ספק מתלוצצת ספק מתנצלת אבל הוא ממש מתכוון לזה. בכלל הוא לא כל כך יוזם, שלא לטרוח, לקחת אחריות, לארגן או חס וחלילה לשלם.
במקום אחד מפתיע הוא מגלה נדיבות רבה, על עצמו ולעצמו הוא אינו חוסך, הוא מטייל, קונה דברים יפים, צעצועים, בגדים או כל דבר אחר. על עצמו הוא מוציא בכל הנדיבות שמאחרים הוא מונע וחוסך. הוא גם מפרגן לעצמו, מנומס, לא מעליב, לא מתלבט. אין ספק את עצמו הוא אוהב.
גם באהבה הוא נדיב במילים, במעשים הוא מעט חוסך, כשהוא נותן לה הוא בודק ובוחן ומאזן. בראשו מתייק מאזנים של רגש, של נתינה, של אהבה ושל יחסים, מתחשבן עד לנשיקה הכי קטנה. הוא לא מביא מתנות קטנות, הוא חושב שהחיבוק שלו שווה יותר. גם בחיבוק הוא מעט עוצר, לא נותן את הכל, נותן רק עד לנשמה שלו, לא כולל ולא יותר.
זה לא שהוא קמצן, לפעמים הוא נותן. הוא פשוט כל כך לא נדיב שלי זה כואב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
