זהו זה... אהבות

הרעם התגלגל ועבר אותנו מותיר בשובלו גשם זלעפות.  הסירה נרעדה כאילו נבהלה והחום העיק כמו שמיכה.  חם והביל, הרגשתי כאילו בפנים, בתוך הסירה, עדיין הגשם משיג אותי כולי.  'גשם טרופי זה לא דבר שאפשר לזלזל בו' חשבתי ויצאתי לסיפון.  עוד ברק הכה לא רחוק מאיתנו והרעם שהוליד, החריש אותי מידית.  'זה היה ממש קרוב' אמרתי לה והגשם מחליק על עורי.  היא הביאה את הסבון וכך הסתבנו בפעם הראשונה מזה זמן מה, הגשם שטף אותנו עוד ועוד.  המים היו מעט קרירים, יותר מההבל שבסירה.  פטמותיה זקורות מהמים, שדיה נעו כשסיבנה את עצמה, המים זורמו על הסיפון בפלגים קטנים ונעלמו לים שמעבר. 

הרמתי עיניים למפרץ בו עגנו, העצים כמעט ולא נראו מבעד למסך המים הזורמים, גשם טרופי יורד כאילו מישהו למעלה שופך מים מדליים.  משב רוח קליל הרעיד אותי, סוף סוף היה לי קר, כבר חודשים שלא הרגשתי קור, מין תחושה לא מציאותית, זרה.  מדרונות ההרים שסביבנו, ירוק עז של עצים ורק החוף הקטן שמולנו כמו צלקת לבנה בינם לבין המים האפורים.  מפרץ קטן, אנחנו ועוד סירה אחת, של מי שגרים כאן קבוע, חופר הזהב ומרפאת הסוסים.

מפרץ קטן בפנמה, סירת ברזל שחופר הזהב קנה מעודפי חיל הים הפולני, ספינת ריגול שאיבדה את הסיבה לקיומה עם נפילת המשטר הקומוניסטי.  הוא התקין בה תרנים ומפרשים וחצה איתה אוקיינוסים עד שהגיעו לכאן, ליערות הגשם הטרופיים של פנמה, טווח יריקה ממפרץ הדרייאן שבין קולומביה ופנמה, מקום של זהב בנהרות ומעבדות לעיבוד סמים ביערות.  מקום פרוע ונטול חוק בו סוחרי סמים ואינדיאנים מקומיים חיים במתח שנפרק במעשי אלימות תדירים.

הבחור, פיני במקורו, ארגן משלחת אינדיאנים שניפתה זהב בנחלים המקומיים, הוא שילם להם על עבודתם והרוויח מעט כשמכר את הזהב לסוחרים מפנמה סיטי אותם פגש מיד כמה חודשים.  העבודה שלו לא הייתה קשה כי אי אפשר היה לעבוד קשה בחום הטרופי ואת האינדיאנים איש לא שאל.  זוגתו הסתובבה באזור וקנתה כל סוס חולה שיכולה הייתה למצוא והביאה אותם למפרץ, לאורווה שבנה לה.  שם הייתה מדברת אליהם, מורחת פצעים במשחות, מקבעת עצמות ועושה קסמים.  סוסים שהיו פגרים מהלכים היו הופכים תוך כמה חודשים לחיות בריאות ובורקות, מלאות חיים.

הגשם נחלש מעט, הסופה התרחקה מזרחה, קול הרעמים עימה.  השמש החלה פורצת את מסך העננים, מהבילה את המים שנותרו על הסיפון.  החום חזר ועטה אותי כמו גלימת קטיפה.  מצאתי מגבת שלא הייתה כל כך יבשה והעברתי אותה על גופי במין פרודיה של תנועות רגילות, אך ללא הואיל.  הלחות הייתה בלתי נתפסת, החום מעיק.  נשכבתי על הערסל ותהיתי מה הם עושים שם בסירה השכנה.  חשבתי להזמין אותם לארוחת ערב אצלנו אבל לא הייתי מסוגל לזוז.

Another fucking day in paradise…