זהו זה... אהבות

זו הפגישה כה חדה בזיכרוני, המראות, התחושות, כל פרט חי, כל ריח, כל תנועה מזמינה וכל תגובה מסעירה.  אולי ניו-יורק של סתיו, עלים צהובים, אדומים בשלל גוונים, מערבולות של צבע נוצרות עם המשבים המשתנים.  אני מותיר אחריי סימפוניה של צבעים, עלים עפים לכל עבר, דהרה מטרפת לפגישה עם Z כולי דרוך ומשתוקק, מבליח מבטים בשעון, לא רוצה לאחר.  מחנה את האופנוע ורואה אותה נשענת על קיר בית סמוך, באדישות מעושה, בנונשלנטיות מפוברקת, אני יודע שהיא בוערת.

אני פונה ונכנס, והיא אחרי, חיבוק ראשון, נגיעה של שלווה, אנחנו ביחד סןף סוף, הכמיהה הודברה.  מטפסים במדרגות, היא לפני ואני נהנה ממבט בגופה, ארוך ודקיק, עם שרירים של אתלט, נוגע בישבנה, מחליק יד לנגיעה מרפרפת, לא יכול לחכות, מרגיש את התשוקה אליה גואה בי כמו גל של אוקיינוס רחב ועמוק.

הדלת נטרקת מאחורינו, ואנחנו ביחד.  עירומים עומדים, המיטה רחוקה והיא ממתינה, עיניים מצועפות חיבוק גוף ארוך, אני מפנה אותה והיא פונה, נענית לי טוטאלית לכל גחמה ואני מושיב אותה על השידה הסמוכה, היא כל כך מוכנה.  ואני בתוכה והיא בתוכי ואנחנו כל כך מחוברים, כמעט ולא זזים.  אני מחליק אל תוכה אפוף בניחוח אהבתנו מרגיש כל מילימטר של זין מגורה בנפרד, כאילו עטוף בקטיפה הרכה ביותר בעולם.

מאוחר יותר אנחנו על המיטה, מיטת אפריון כבדה, כהה, בניגוד כה גדול לצחור עורה, שערותיה כה יפות עוטרות את הכיסוי בתשבץ מרתק של גוונים וצבע, ותמונה שנותרה כה חדה בזיכרוני (וצורפה לפנטזיות שלי) היא ישבה עלי, שדייה ממלאים את כפות ידי, וברגע מסוים נשענה לאחור עד שיצאתי מתוכה והיא נשכבה על גבה, ברכיים מורמות ופתוחות לעברי, מסתכלת עלי במבט כל כך מזמין, כל כך ארוטי ובין רגליה אני רואה שושנה וורודה, עלי כותרת - שפתיה שם למטה, נוצצות ורטובות, אגלי תשוקה רומזים על שהיה, שפתיה פתוחות מעט מחכות, כל כך מגרות לקראת מה שיהיה.

מקנא ונהנה מיכולתה לגמור בכזו עוצמה, כה מהר עוד ועוד.  אני יורד לאיטי, נוגע בדגדגן המתפרץ לעברי מסבך שערות המשי הרכות שלה, היא נרעדת קלות, כולה כה מרוכזת בתנועה הקלה ובהרגשת התגובה, אני מרגיש אותה פועמת, גלי תשוקה עוברים בה בשיאים ורגיעות קטנים שלאט לאט מצטברים והופכים לסערה רועמת, פטמות מתקשות, אך כמה רגישות הן, ועוד קצת היא מקשתת גבה, נאנחת בקול שעוצמתו המשתנה מספרת לי את סיפור הרגשתה.  היא גומרת בקול נמוך, מתגבר והולך עד לשיא רב עוצמה אך שקט, כמו הסערה המתגבשת ופורצת ביום טרופי לוהט, כולה פועמת באביונה מתארכת, נאנחת חובקת אותי אליה בעוצמה, מתכדרת עוטפת אותי, מתיישבת לעברי רועדת, גומרת.  אני מאט בתנועה, כמעט ולא זז, מידי פעם משנה מעט והיא נאנחת שוב, מתפוגגת האורגזמה לפתיתי חום הפועמים ביננו במקצב הלב שלנו, ונרגעים.

ושוב היא נרגעת לאיטה, משחררת שרירים ארוכים יפים, איזו מסיבה.

אז כבר הפסקתי לתכנן את המפגשים שלנו, אפילו כשאני חושב על מפגש טעון, זיון עבר או זיון עתיד, הפסקתי לחשוב במילים, הפסקתי לחשוב במראות או תוכניות, אני חושב בהשתקפות של רגשות והרגשות.  אני מרגיש את תחושת הקישור וההבנה שלה / שלי, תחושת התקשורת האולטימטיבית, תחושת החיבור המספקת, שקשה לתארה.