לקח לי שבעה חודשים לפתות אותה, למעשה פיתיתי את שנינו, גם אני לא ידעתי בהתחלה עד כמה אני רוצה אותה. הכרתי אותה בבית הספר, כמובן נשואה, מלאה ניגודים דוגמת המיניות שהקרינה עם תום נעורים, משהו מוזר שגרם לי לרצות לזנק עליה, לזיין אותה ולהגן עליה באותה שנייה.
לעיתים היא הקרינה סקסיות בוטה, לבושה בצורה שהדגישה את שדיה המלאים, רוכנת קדימה מעמיקה את הקניון המרתק שבינן, אשפית המבטים מזווית העין, שמעולם לא הסתכלה אחורה. ולעיתים אחרות הייתה האם המסורה, המשקיעה, שעדיין הלהיטה אותי עד מאוד. מותניים צרות, גוף חזק ונשי עד בלי די, גוף ששמחתי להכיר את השינויים שחלו בו עם הזמן, לפעמים פחות שרירים לפעמים יותר, לפעמים יותר רגוע לעיתים תזזיתי, זו היא.
שנינו חששנו, אני קצת יותר (מעשה הבאר והאבן..) בתחילה דיברנו, בחוגי הילדים, לאחר מכן נפגשנו לקפה של הורים, ואז הגיעו הטיולים המשותפים וכל אותו זמן הטלפונים, הלחשושים, הכמיהות והפחדים. הנשיקה השנייה הייתה בשדה פרחים, הראשונה ביער אורנים, היא המנשקת האולטימטיבית, זוג השפתיים השני שלי, זוג השפתיים של האלוהית שלי.
התנשקנו אלפי פעמים
כולן נפלאות מדליקות אותי.
שפתיה רכות מתאימות לשלי,
נפתחות לאיטן, מוכנות לקראתי,
טעמן ממכר, משגע אותי
זה פשוט מדהים, גם שבויים בלהט התשוקה, נכספים למגע, מעונים בתאווה, בנשיקה העולם חדל נפסק ואנחנו טובעים בהרגשה המופלאה, בהרגשת השלמות והקרבה. קצה לשון חוקר טועם את קו השפתיים הנוגעות, מרגיש את החום השונה, והחום בנגיעה משתווה ועולה, מדליק עוד טעמים ותחושות כמעט כאותה נשיקה שנייה שלא לדבר על הראשונה. ואנחנו מתנשקים עוד ועוד, לפעמים שעות, מתנשקים ונושמים איש את רעותו, היא שואפת את נשימתי, נושפת ואני שואף את שלה עד ששנינו מסתחררים מעונג וחוסר חמצן. ולאט לאט חוזרת התאווה, מרעימה התשוקה בדחיפות ממריאה ואנחנו, ממשיכים במעשה האהבה, ועדיין לא סיימנו את הנשיקה וזו ממשיכה וגדלה ועוטפת את שנינו אל חיקה, אל שיאה..
תמיד היא אמרה שזו האהבה, ואני (מפחד, מתגונן) טענתי שזו התאמה נדירה אבל כך זה היה ועוד לא אמרנו די, כמו הפניקס כבר עברנו חוויות למכביר, נפגשים נפרדים, מתפייסים וחברים. מאהבת מופלאה וחברה נדירה, עד היום, לתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
