מים ושמים אפורים כפלדת אל חלד משובחת, נהמה חרישית של מנועים רבי עוצמה מזעזעת קלות את הסיפון, אוויר צונן וחד כתער, כל מולקולה שקופה מרעידה בעוצמה כבושה את זו שלידה, יוצרות ביחד ערפל קל, טעון.
איים באפור הערפילי, גושים של אפור כהה, צללים של ביטחון וכבדות שעתה נדמים גם הם תלויים בערפל הקל, כמנותקים מכבלים או קשר למים הסובבים אותם. תלויים, חופשיים קצת פחות כבדים, ועדיין מרגישים סופיים.
זה היה בהונג קונג, על סיפון מעבורת המשייטת בין האיים. עזבתי את קאוולון, בשעת בוקר סתווית לסיבוב ללא מטרה, ונקלעתי לאחד המראות המדהימים ביותר שראיתי בימי חלדי. האיים הצפים באוויר של המושבה הבריטית (דאז) בקצה החופשי של סין העממית.
באותו רגע גמלה בי המחשבה לקשור את גורלי בים. חשבתי שאם הייתי שם לבדי, על סיפונה של ספינה משלי, הייתי מטיל עוגן, מתיישב וצופה במראה הקסום, הופך להיות חלק ממנו, בולע אל תוכי את אווירת השלווה רבת העוצמה, הכוח המאופק, משקל האדמה כמשקל הבבואה הצפה באוויר לוטפת בחזרה את אדוות הגלים, לוחכים לאיטם את חופי האיים ונושקים בתאווה מרוסנת של אחרי, את מרגלות ההרים.
רגע מדהים שלנצח אנצור בליבי.
ושנים מאוחר יותר, בצד אחר של העולם, מלווה במשפחתי צפינו במראה דומה אך יותר צבעוני, מראה נצחי שחלפנו דרכו, העוגן נשכח עיניים סוקרות סדרה של תמונות, רשומות של איים הצפים בשלווה, מרחפים לא נוגעים על פני ים של עדנה, עם קריצה טרופית חמימה, עם אהבה לטינית מסעירה ובאותה עת מנחמת ומשרה רגיעה. ואנחנו בוצעים את ים הנופים בחרטום של מפרשית נאווה, מותירים אחרינו במים גלי תנועה של קסם, מציירים מסלול בין איים תלויים והרים משתקפים במים החלקים. מותירים עקבות של צליל באוויר הצלול, כמו מזלג מוסיקלי המונח על פסנתר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
