זהו זה... אהבות

כשעולה לי רעיון לפוסט, ואין לי זמן או חשק לכתוב אותו, אני משרבט כמה מילים ושומר אותן ב- Words במסמך שאני מתייחס לו כמחסן המציאות.  בשעות הפנאי אני אוהב לגשת לשם, לבדוק את האובייקטים, להיזכר ולהשתעשע ברעיונות, לחלק מוסיף מחלק גורע.  כתיבה שונה לחלוטין מהכתיבה הרגילה שלי שהיא כאש בעצמותיי, חייבת לצאת מיד, זורמת ללא הפסקה ולרוב אפילו ללא עריכה.

כשאני בורר את הרעיונות שבמחסן, ומחליט לפתח משהו, אני מרגיש כמו צייר, כמו שכבות הצבע על הציור כך עריכת הקטע שוב ושוב על מנת להגיע לתוצאה הרצויה, או יותר מרצויה, הנדרשת,, החייבת להיות, כמו היא אחת ואין בילתה, כי היצירה הסופית כבר קיימת, ופשוט צריך לחשוף אותה.