זהו זה... אהבות

סוף סוף יש לי אפשרות לכתוב לך.  גם  קראתי את מכתבך האחרון, גם הרגשתי אותך והתביישתי עד כמה כתבתי פחות ממך.  חשבתי שזה מעבר לעובדה שהייתה לי תקופה קצת לחוצה, אני חושב שהידיעה שיש סכנה שהמכתב יגיע לידיים זרות זה כמו לשכב כשהילדים מסתובבים ליד הדלת שאינה נעולה – מוריד במידת מה מהספונטאניות.

ואילו אצלך, איזו פריחה, איזו העזה ופתיחות.. כזה תענוג.

ולא סתם אני כותב תענוג, אני כל כך נהנה מהמכתבים שלך, ממש תענוג פיזי, את כותבת ואני קורא אותך בכל חושיי, מבלי לעצום עיניים רואה אותך, עירומה לפני, מסורה מתמסרת נענית ויחד עם זאת כל כך את, כל כך מיוחדת ומרשימה.

אני משתוקק אלייך, אני רוצה שניפגש עם אותה תשוקה ועם פחות להיטות, אני רוצה יותר זמן, אני רוצה להפשיט אותך ולהביט בך, לחקור את הפטמות המופלאות, כל כך וורודות שבא לבכות, כל כך עומדות ורגישות.  אני מרגיש כאמן וירטואוז מנגן על מיתרי תשוקתך, פורט על פטמתך חופן את שדייך.  בא לי לזיין אותך כל כך עכשיו, כרגע כאן ומיד.

זו כבר מסורת, שיגרה קוסמת וקסומה, אני מחכה לרגע, פותח את החזייה, חופן את שדייך מונחים בכף ידי ואני מרגיש את הרכות, את הצורה הנפלאה, (הייתי צריך לסדר את הזין במכנסיים, מה זה עומד לי עכשיו)  אני כל כך אוהב את השדיים שלך, ואז מגיע הרגע שאני מצמיד אותך לגופי העירום ומרגיש את שדייך על חזי, מחכך את עורי מצית להבות קטנות למרות מגעו הקריר המשיי של עורך.

בפעמים האחרונות מיהרת, להכניס אותי אלייך, לכוס הנפלא בעולם, כל כך משיי, כל כך קטיפתי, כל כך תואם אותי כאילו נוצק עבורי.  אני אוהב את עפעפייך נרעדים כשאני נע בך, מנסה לרסן את עצמי, יודע שאת מעדיפה את המלאות, את רמזי התנועות הקטנות, את הלחץ את עצם ההרגשה.  אני מנסה להאט, להרגיש ובאמת החוויה כה מסעירה, אני מרגיש כל קצה עצב מגורה, מלוטף לפעמים את שפתי הרחם נוגעות לי בעטרה.

כשאת גומרת, אני כל כך נהנה שלפעמים אני שוכח את עצמי ואני טובע בתחושות שלך, מרגיש כל כיווץ של כוס, כל טיפת רטיבות, אני אוהב את הטעם שלך, את רעידות שלך תחת לשוני, את ההרגשה ששוב אני חודר אלייך לזיון של תנועות איטיות וארוכות, מביט בך ומתפוצץ..

אני מרגיש שאנחנו כל כך מתאימים, אני מרגיש שאנחנו פשוט מושלמים יחד, עורג אלייך..