חבורת זקנים יושבת בבית קפה בשדרה ליד הנהר, שדרה ללא עצים. סככה מאובקת מגינה עליהם חלקית מהשמש הקופחת. האדמה מצידה מקרינה חזרה אל השמש, נאבקת מאבק חסר תוחלת, מהבילה ומתייבשת. להקת יונים סובבת, מסתחררת בשמים השקופים כאילו היו חיזיון שווא. היונים מנמיכות, נוחתות באוושת כנפיים על הסככה, מקורים פעורים, לשונות מתלעלעות תחת החמה.
לשלשת יונה נופלת על חליפה בלה של זקן ואחרת צונחת על מיעוט שערה המנופח של זקנה אחרת. עוז השפתון האדום שלה הצבע היחידי בבית הקפה הדהוי. היא אוכלת בלהיטות צלחת מלאה צדפות, עיניה בורקות.
היא רכנה ולחשה לי באוזן "הידעת שהן, הצדפות, מעוררות את החשק" וחזרה לאכול.
חם בטירוף, חום מצמית, כל נשימה נחשול אוויר לוהט. לשון לוקקת שפתיים יבשות ללא תועלת. ג'ק נשען לאחור על רגליו האחוריות של הכיסא, מגפיים מרוטים על השולחן, חור בסוליה השמאלית. ידיים שמוטות לצדדים, מביט בזקנים במבט חלול, ממתין. מאוורר תקרה חג בעצלתיים על הבר. המוזג נשען על מרפקיו, תומך את סנטרו בכף יד ומביט החוצה לרחוב. דממה, לבד מהמיית היונים ומענה הזקנים בשולחן שבחוץ. איך הם יכולים לשבת שם, שם עוד יותר חם.
בקושי הוא זז, חולה כמו כלב, הזונה הדביקה אותו. לפני שנסעה דאגה לנטרל את מעט הימים שתכנן לחגוג לבדו. הוא עייף מכדי לכעוס, תשוש מלעשות את שתכנן. סוריאנה תבוא עוד מעט ואפילו לחשוב עליה מעייף אותו. סוריאנה עם הצמידים המצטלצלים, עם השמלות המתנופפות והרגליים השזופות, סוריאנה עם שפעת השיער השחור והשפתיים האדומות. סוריאנה שתכנן לפתות בזמן שהזונה נסעה לקורס המחורבן שלה ועכשיו הוא מרגיש גמור, יושב ומחכה לה שתחזור.
ג'ק לא ראה אותי מחליפה מילים עם הזקנה אבל הוא נראה ממש גרוע, עייף, עיגולים שחורים מתחת לעיניו. המגפיים הבלויים שלו ריגשו אותי, חשתי שאני רוצה לעשות עבורו משהו ולא הייתי צריכה את הזקנה או הצדפות שלה לעורר אותי, בין הירכיים שלי הייתי עוד יותר חמה מהשמש הקופחת שבחוץ.
ידעתי שהוא מאוהב באשתו ולכן כל מה שאקבל, זו התפרצות געשית של תשוקה שתתקרר ותימוג עם הזמן. ידעתי ולא היה איכפת לי, ידעתי ועדיין רציתי אותו כפי שלא רציתי גבר מעודי. אולי בגלל שהוא היה חסום רגשית בפניי, אולי כי אי שם במחשבה חבויה, קיוויתי שברגע שיראה את עוצמות האהבה, את הרגש העז, הטהור, הוא ישתנה ויפנה אלי.
הרגיש עייף. לרגע חשב על אלו שמקפחים חיים, ציידים, דייגים ומניחי מלכודות. רעבים לבשר עד כדי כך שמוכנים לשלם כל מחיר, כך עם חיות, כך עם נשים. הצייד עוקב, מסתתר וצופה, מתכנן כל פסיעה, מרוכז כולו במטרה. אורב לטרפו ואז, בירייה אחת מכוונת היטב הוא בועל את מטרתו ואותה טורף. או זה שמניח דברי פיתוי, מילים מלאות משמעות, מציג מענה לצורך או מאתר תשוקה חבוייה, קשורה בשלשלאות למלכודת שתאחז ולא תרפה עד כי רק במחיר של זרוע, רגל או אף יותר תוכל הלכודה, להשתחרר.
שנים שהוא דייג ומעולם לא הניח מלכודת או צד. הוא מאלו שמפתים ומחכים עד שהאישה תיענה, תגיב לפיתיון שהניחו בפניה בקצה החוט והקרס, אך אלו חבויים, לא יראו. ומשתגיב למילים, רק תטעם פינה אחת קטנה והם יאחזו בחוט בעדינות, נמנעים מלפצוע, זורמים עם התנועות שלה, רק כשהיא עייפה מושכים מעט ומרפים כשהיא מתרחקת ואז מושכים עוד מעט ומרפים עד שהם אוחזים אותה מותשת, בידיהם ללא מאבק, מושלמת מחכה לגורלה. יש מהם שלא ממשיכים, רק טופחים עליה ומשחררים אותה לא פגועה, להמשיך את החיים, רק עם צלקת אחת קטנה. לא היה לו כוח לחשוב מה הוא היה מעדיף לעשות אם היא הייתה מגיעה, אחרי כל המאמצים שעשה על מנת לפתות אותה.
התגנבתי מאחוריו ונשקתי לצווארו, הוא להט. פנה אליי בעייפות ולא אמר דבר. הגבר הזה שידע לומר את המילים היפות והנכונות, ידע לפרוט על נימי נפשי יישב מולי, הביט בי ושתק. נמסתי בפנים, הרגשתי שאני מוכנה לעשות הכל עבורו ויחד עם זאת חשקתי בו, רציתי לחוש אתו עירום, מלהיט את גופי עוד יותר, למרות החום. קמתי והוא הורד את המגפיים לרצפה ונעמד. הזקנה עם השפתיים המשוחות בשני עז, הביטה בנו וחייכה. לקחתי את ידו והלכנו. הוא לא חזר לאשתו.