בדרך לחניה משכתי אותה מהמעלית לחדר המדרגות שידעתי שהוא נטוש בשעה זו. משכתי אותה אליי לנשיקה וצללתי בין שפתיה, חמות ולחות הן הטריפו עלי את דעתי, ידיי אחזו במותניה הצרות, לשונות מגששות, חושים לוהטים, שפתיים לחוצות ממוקדות בתשוקה שצמחה שעות ורגעים. שדיה נמחצו לחזי וגופה לאורך גופי ואני מסיע כפות ידיים חמות במעלה גווה החלק, נוגע בשדיה מתחת לחזייה ובבת אחת היא מכופפת ברכיים וצוללת למטה. מביטה בי בחיוך מתנצל ואומרת לי "עוד לא" ושוב עולה ואנחנו מתנשקים, שוב גופים נוגעים וחום של תשוקה שהוצתה מתזז זיקים בין שני אנשים לוהטים ושוב היא מתכופפת כאילו יורדת למציצה אבל לא, היא פשוט מנתקת מגע בדרכה שלה. לוקחת נשימה עמוקה, עולה, מחבקת ומנשקת ואומרת לי "עוד לא, חמוד שלי, עוד לא" ואז היא נשקה לי עוד אחת ונסעה..
הסערה שבחוץ עצב בה,
זה מין זמן מדכא שכזה.
זמן קר, אפלולי וקודר,
זמן טוב להיות בו בבית,
לא בבוהק רגעי מסמא.
להתמקד בחמימות.
כאן בפנים אין להט.
אך חום נעים מול סערה,
לא אופציה כה גרועה.
הסערה שבחוץ מעציבה.
לעיתים טוב בבית,
אפילו לא בעין הסערה.