זהו זה... אהבות

את בוני פגשתי לפני בניין האו"ם, היא עמדה נשענת על המעקה לבושה בטריינינג פשוט שלא הצליח במאבק עם חזה גדול וזקוף.  גבוהה כמעט כמוני, אישה במלוא רמ"ח ושס"ה, אני כבר לא זוכר מה אמרתי לה שגרם לה להיענות לי אז ברחבה.  המשכנו לטייל יחד, עולים לכיוון רחוב 57 שם התגוררה בבניין קטן ומקסים.

מאוחר יותר התברר לי המקצוע בו עבדה, היא הייתה נערת ליווי מהמעלה הראשונה (לווי, לא זיון, היא פרסמה בהרולד טריביון הבינ"ל, והייתה יקרה להחריד).  זה לא הפריע לי שכן כבר אז הייתי ליברלי לחלוטין וכך הפכנו לידידים ודי מהר למאהבים. 

בוני הייתה מדהימה, תמיד נכונה ומזומנה, תמיד רטובה.  אני זוכר יום אחד, ישבנו בדירה ודיברנו על דה ועל הא, קמנו ללכת לסרט או הצגה, ובדרך לדלת חיבקתי אותה מאחור, היא הייתה כל כך טעימה, חפנתי את שדיה, מלטף פטמה, משכתי אותה למיטה, הפשלתי את השמלה ופתחתי מכנסיים ובאותה תנועה אחת נכנסתי בה, כולה מוכנה.  היא גמרה לעיתים רחוקות אך כשגמרה זו הייתה חוויה נפלאה, הכוס שלה היה מתכווץ בחוזקה עוד ועוד, יונקת אותי לקרבה ואז היא הייתה מרטיבה את כל המיטה, אהבתי מאוד אותה, את גופה ואת החיבור הפיזי המופלא שהיה לנו באותה תקופה.

אבל הייתה לנו בעיה חמורה, היינו רבים על כל שטות מוזרה, ריבים ארוכים, מתישים וחסרי שחר לחלוטין.  במיוחד זכור לי ריב אחד במשרד בו עבדתי באותה תקופה.  קניתי לנו מיטה זוגית, לדירה החדשה בה גרתי (גרנו בנפרד), ולפני שהיא ראתה את המיטה, שאלה אותי אם זו מיטה זוגית.  אני, כסיל שכמותי, אמרתי "מה פתאום, הרי חלק מהזמן אני ישן בה לבדי" ואז התחיל ריב מטורף ומטומטם, שבמהלכו היא הצליחה להרגיז אותי כל כך שהרגשתי דחף אלים גואה בי כגל, מעוור את עיניי, ואני חייב להתפרק מהזעם או להתפוצץ לרסיסים.  בבעיטה אדירה פירקתי את הדלת, שבבי עץ טסים לכל הכיוונים, והיא עדיין עומדת מולי בהתרסה, ידיים למותניים, עיניים בורקות, גיצים עפים ושנינו לא רואים את הגיחוך שבפרשה.

עם הזמן היא גם נכנסה להריון, אהבתי את שדיה הנפוחות, מעוטרות בנימים כחולים עדינים ליד הפטמות, היא עוררה אותי עוד יותר מתמיד וגם היא הייתה כל כך חרמנית.  הזדיינו כמו שפנים, אני זוכר אותה ברחוב מפשילה שמלה ואני חודר אליה בלילה ניו-יורקי קר.  או בבית היא יושבת עלי, מניפה את אגנה בתנועות קטנות , ידיה נשענות על חזי ושדיה רוקדות מול עיניי, ואני ידיי מאחורי ראשי, מביט ומתרסק מהארוטיות שבמראה שלה.

יום אחד,במקרה ראיתי את יומנה פתוח, וכשבדקתי את לוח הזמנים שלה ראיתי שהייתה לה פגישה עם לקוח צרפתי, שהטיס אותה בקונקורד מניו-יורק לפריז באותו זמן בו חשבנו שהיא הרתה.  אמרתי לה שאשמח לשאת אותה לאישה אבל משיוולד הילד, אעשה בדיקת אבהות ואם הוא אינו שלי, אעזוב אותה מיידית.  היא התנגדה ואמרה שאם אני אוהב אותה, אני חייב לקבל אותה ואת הילד ללא תלונה. 

בסופו של דבר היא עשתה הפלה.  הרגשתי הקלה מעורבת בעצב רב, ידעתי שזה לא רק סוף התינוק שלא נולד, אלא גם סוף האהבה הגדולה מהחיים שלה ושלי, וכך היה.

מוקדש ל"חשמלית ושמה תשוקה"