זהו זה... אהבות

כולם נוסעים לערב הסדר ומקללים את הדרכים, מגדפים את המכוניות המתפרעות במעקפים, מאררים את השוטרים ואת הגנבים, כולם נוהגים שוצפים וכועסים.  אני לעומת זאת יושב במכונית וחיוך גדול על פניי, מאושר עד כדי כאבים (טובים) בחזה.  וכל זה למרות שאני לא מזוכיסט וגם לא ניחנתי בטמטום שונה, הרי גם אני אוהב לטוס בכבישים ריקים אבל הפעם, הפעם אני לא מוטרד.

אני יושב במכונית, אשתי הומה לידי, הילדים מאחור מעירים הערות ואני מאושר בלב משפחתי.  רעיונות קופצים, נידונים באריכות או הצידה מושלכים, על נהגים זועפים אנחנו מגחכים, אוכלים קרקרים (אופס.. לא דתיים) פירות, ממתקים ושותים משקאות קלים.  כזה כיף להיות כך סגור עם המשפחה למשך שעתיים שחולפות מהר מדיי.

הוא שאמרתי, אני דווקא אוהב את הפקקים של החג.