זהו זה... אהבות

לא ממש התפלאתי כשקיבלתי חום בתחילת קיץ.  חום גבוה והצטננות למופת עם כל הסממנים, לא נשכח דבר.  הכדורים הורידו מעט את חום אבל הותירו אותי שבר כלי מיוזע, דולף מכמה מקומות לא סימפטיים ומרגיש, כמו כל גבר הגון, שהפעם זה הסוף, את בהצטננות הזו אני לא אשרוד והתיישבתי לעדכן את הצוואה.  הסיבה שלא הייתי מופתע היא בגלל הברית שכרתי עם הגוף שלי, מגן נפשי הרכה.   

זה החל עם חבר טוב שיוצא למסע קשה עם אשתו.  לפני שיצאו לדרך, החליטו לזמן את כל חבריהם הטובים (ויש להם לא מעט) לבילויי של יום שישי בנגב, בקיבוץ כלשהו ולמחרת, ביום שבת, לא רק לבלות, לאכול ולשתות ביחד אלא גם לטייל טיול רגלי ארוך ומעניין.  לכאורה נשמע פשוט וכמובן, שלמרות שאני סוציופאט ידוע, הייתי חייב להסכים, הרי אלו חברים ממש טובים.  בסוד אמרה לי אשתו של חברי שהיא מאוד מעריכה את המאמץ שאני עושה והיא יודעת, עד כמה קשה לי להתרועע עם הרבה אנשים, בחלקם זרים.

היום הייתי בפגישת עבודה וחברי היה איתי.  הוא לא יכול היה שלא לשים לב לערימת מטפחות הנייר שמלאתי בקצב מכובד, כאשר מיידי פעם אני מעדכן אותו שהפעם זה רציני, גיליתי לו את הקוד של הבלוג והורשתי לו את כל הסיפורים.  אני מניח שביום שישי הם לא יהיו מופתעים ויותר חשוב, לא ישמרו טינה לחבר ששוכב חולה ומתייסר, לחבר הטוב שלא יכול היה להשתתף.

ההצטננות אצל גברים, מחמת עוצמתה הקשה, הביאה אותי לכמה הרהורים פילוסופיים על החיים ובכלל.  הרהורים שרק בזכות מעט ההיגיון שנותר בי לא אטריח אתכם בהם.  יש גבול אפילו למרורים שאפשר להאכיל את הקוראים בישרא לפני שהמערכת תקרוס עקב מכתבי קוראים נזעמים.  אבל במחשבה אחת לא הפסקתי לדוש וזה כמה אירועים מעניינים היו לי בימי חיי.  מזמן אמרתי שאם אפגע בתאונה, בשנייה האחרונה אחשוב לעצמי "איזה חיים מעולים היו לי, אני לא מתחרט על דקה"  אבל את זה יחשוב גם הכישלון הגדול ביותר בתקווה להצדקת חייו, אז איך מודדים..

איכות החיים נמדדת ביחס בין האירועים המדליקים שהיו לנו בחיים למספר האירועים הרגילים, אלו שאנחנו מתייקים תחת "חיים רגילים".  בדרך כלל בחיים יש הרבה אירועים קטנים ומעט אירועים גדולים.  ככל שהיחס נוטה לכיוון האירועים הגדולים.. הרי שהיו אלו חיים טובים.  ואיך משווים בין אירוע גדול שקרה ל-x ואירוע גדול שקרה ל-y.  זה כבר אישי לכל אחד.  יכול להיות מי שכיבוש האוורסט בשבילו יהיה אירוע גדול ויכול להיות אחד שחיוך של בת זוג מאוהבת יהיה שיא של חיים.  אבל הדרוג לא חשוב, מה שחשובה זו ההתייחסות האישית.  חשוב שאדם ידע לראות את הטוב, השמח והנפלא בחיים שלו בין אם הוא מטפס הרים, או מנקה רחובות.

לסיכום, על ערש דווי אני מפציר בכם עשו דברים גדולים על מנת כשתגיעו (כמוני) לרגעים האחרונים.. תסתכלו לאחור ותיהנו מהחיים.

יופי ופיוט, רגש מצויר בעדינות כמו בהייקו יפני, כמעט ללא מילים.  'הכרנו בסתיו' של עסיס אבטיחים.