מהמיטה לספה, מהספה למסע הייסורים מסביב לחדר וחוזר חלילה, טוחן את התרגילים שהפזיוטראפיסט לימד אותי בארה"ב ומחכה שתיגמר מלחמת הניירות בין הקופ"ח ובית לווינשטיין כך שאוכל כבר להתחיל בפזיוטראפיה.
אני יודע שזה לא סקסי ולא מדליק במיוחד אבל זוהי מציאות חיי כרגע,גם בעבודה העניינים רגועים, מצריכים פחות מזמני. כך שיש לי הרבה זמן לחשוב, לנסות להפיק משהו טוב גם מהמצב הנוכחי. לחשוב, לדוגמה על תשובה לשאלה ששואלים אותי תדירות:
- האם תחזור לרכב על אופנועים כבדים ?
לפעמים אני חושב שכן ולפעמים אני חושב שרק כאשר היצר התחרותי החזק שלי יירגע מעט ארשה לעצמי לחזור ולרכב. כשרכבתי והייתי חלק מהקבוצה נדבקתי לרוכבים הטובים ממני בהחלטה נחושה שלא לתת להם לפתוח מרחק, מה שאילץ אותי לנסוע מהר יותר ממה שהייתי נוסע לבדי, כך לומדים... וכמובן שכך גם מעלים את הסבירות לתאונות.
זה היה כזה כף, לשמור על הקצב ולראות את ההפתעה על פניהם לראות אותי מגיע לנקודת המפגש יחד איתם. השליטה המשתפרת על האופנוע, ההרמוניה שברכיבה קשה וחזקה ממש משכרת, אני חושב שאחזור לרכב.
ומאידך, הדמיון המפותח שלי שהיה מראה לי בתמונות מפורטות את מה שיכול לקרות בסיבוב הזה שאני בעיצומו, או כאשר אנחנו עוברים את המכוניות הנוסעות מאה כאילו הן עומדות, ואנחנו במאה ושמונים תופרים את המסלולים. בכל זאת אני חושב שאחזור.
החיים קצרים וצריך להפיק מהם את המיטב, ריגושים וסכנות, בחיים כמו בסקס, אלו התבלינים שהופכים חיים רגועים ורגילים להרפתקה תוססת, מלאה זיקוקים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
