זהו זה... אהבות

אני מתענג על הרגעים הראשונים של שנה חדשה.  לא בטוח אם זו השנה של  כולם, זו בטח השנה שלי.  חדשה מהאריזה, הקפלים הדוקים, מעט מעומלנים, ריח טוב של סיכויים.  אני יודע שהימים הבאים יתאימו, אולי פחות אולי יותר, הימים הבאים יתאימו לכל הימים שכבר צברתי עם חלוף השנים.  מצחיק שלמרות שאני מרגיש מנוסה ומלא, עדיין אני סקרן לימים הבאים, להנאות ולכאבים, לתשוקות ולרגיעות, לסיפוקים של חיים מלאים. 

אני שוקל איך לסכם את השנה שהייתה ולא מרגיש בנוח, זו הייתה שנה של מאבקים, שנה של ציפיות והרבה המתנות לאירועים מתרחקים.  שנה בה המאבק על הילדה העלה בי בעוצמה את תחושת היתמות.  עצב מהול בידיעה שיש בי את הכוחות לעמוד ולתמוך, לא רק באלו שקרובים אלא גם בי, בעצמי.  קאסם שפגע כל כך קרוב סיים את השנה, ומתנה תחדש שנה של תקוות גדולות וחיוך של מנצחים.

אני והמילים הנכתבות חוגגים את השנה החדשה לבד, בשקט בו אדוות הגלים קוצבת את החיים, תנודות שלעיתים מרדימות אך עתה אותי מהרהרות, הורות לי מחשבות וחלומות.  החיים כל כך עסיסיים.  יש והחיים מתוקים, לפעמים מרוש מרים, אבל כל עוד אוכל לחוש בטעמים, אחייך בציפייה לימים הבאים.

אני מתענג על הרגעים הראשונים של שנה חדשה...