זהו זה... אהבות

החלטתי לקחת פסק זמן

קראתי כמה מהפוסטים שכתבתי רק לפני כמה חודשים ושמתי לב שאיכות הכתיבה שלי השתנתה.  הסיפורים קיימים, המבנה נכון ועקבי, הטוויסט לרוב מעניין, אבל איבדתי את התנועה, אני לא רואה את זרימת מי הנחל עם אדווה רכה, את תנועת השיבולים האחידה עם הרוח הקלה.  אני מזהה מערבולות, כיוונים משתנים, חוסר אחידות.  בקיצור אני לא מרוצה מהכתיבה שלי לאחרונה, פחות רומנטית, יותר הזויה.

החלטתי לקחת פסק זמן, ולא רק מהכתיבה..

ואני יורד לברך ימין (הטובה), ידי מושטות אליכם ידידי, אהובי ואהובותיי, אני מודה לכם עמוקות על העושר והאושר שהענקתם לי בחודשים האחרונים.  הייתם מקור כוח, עוצמה וחוכמה ש..די כבר עם ההשתפכויות.. נשיקות.

אישה יפה, באישיותה עוד הרבה יותר ממראה

זאזי שאם היה.. היה אהובי,

מקוקו, טונות של אנרגיה, חתיכה.. חכמה ורגישה

אמזונה, הלוחמת המעודנת המגלה את עצמה וכוחה

Pussycat, על מה שעשתה וכתבה והראתה שיש חיים גם אחרי גיל 25

שרון, שלמרות הקשיים מוצאת את הכוח לתרום לאחרים

וויני שמגלה מעבר לאישה הסקסית עד טירוף – את זו החושבת, ההוגה

wind* המתוקה, מחמל נפשי, שאני מאחל לה שתבנה לה חיים נפלאים מחדש

via gra שאני מאחל לה למסד את יחסיה, ולשמור על הלהט והתשוקה

סברינה שתמיד "ידעה" את סיפור הזיון המתאים לעודד ולהלהיט את רוחי וגופי

חשמלית ושמה תשוקה, שתמצא את התשובה

מגדלנה, במסע נפלא משלה (עו"ד..) ותומכת ומחזקת ובהצלחה עם הדירה

בועז שביקר והעיר ותיקן - תודה

רבנית, אישה אחת פנים רבות לה, ומעניינות כולן

דארלינג, כשמה כן היא יקירתי ויקירתנו 

החיים הם סרט הודי, וכף לזו שחייה אותם

עמית המכשף שכותב וכותב ומרתק

המלוכסנת הרחוקה שכה העשירה את חיינו

Pema, מאשיות ישרא שביקרה והעירה

מוזטל, שמצא את הזמן לשלוף ראש מבין ירכי השמנה ולכתוב לי

mamakorage שתמיד קיוויתי למשהו...

יונתן ליפשיץ, שביקר חטופות, וחבל

רוח ים, חלקתי איתה יותר משידעה

דונה, שהשתתפה, וידעה להידלק ולהדליק בתגובה

J.S. נסיעה טובה

אנונימוס, שנפגשנו בכמה וכמה בלוגים

צמח בר, שתמשיך להיות מוגנת

אותה אסנת, שגם פרשה או אולי אף היא רק לקחה פסק זמן

רחל, שלצערי נמוגה לפינתה

n lee שביקרה וכתבה ואהבתי אותה

sapra הקטנה שעוד תגדל ותפרוץ ותהיה אגדה

ועוד רבים אחרים שפגשתי חטופות והשאירו את חותמם על חיי.

ולסיכום קצר, שיפור משמעותי חל במצבי (חודשיים לאחר התאונה), ואני כבר רואה את האור בקצה המנהרה.  פחות כאבים, שינה בריאה וכמובן המשפחה כולה ביחד, כמה נפלא.  ויותר מזה, אני מרגיש שחלים בי שינויים, ולא רק בי, אלא גם במשפחה, נסיבות חיצוניות מנתבות אותנו לכיוונים חדשים, מרתקים ואני רוצה לחוות את הכל במלוא חושיי, לבלוע הכל עד עמקי נשמתי, אל כולי...

להתראות