זהו זה... אהבות

החלטתי שלא לרכב חזרה ושלחתי את האופניים עם אחד המארגנים.  הייתי עייף וידעתי שלפני דרך ארוכה בנופי גליל קסומים, לא נשארתי לטכסי הסיום ויצאתי לדרך.  יש משהו בתחילת החורף שקוסם לי, בטרם ירדו מספיק גשמים להוריק את הנוף מעבר לירוק הקיץ, ובכל זאת, יש הבטחה באוויר, הבטחה של נבטים מבצבצים, ואפילו הימים הראשונים המתארכים, נושאים בחובם את חום הקיץ, עוד שמונה חודשים.

הכביש עבר בין חורשות עצים קטנות, שדות בור ואפילו בקתות קטנות פה ושם נקדו את הנוף, מטילות מרות אדם על טבע כמו נקודות בסוף משפט.  הדרך התעקלה ותמיד הייתה הפניה הבאה מתקרבת, אוסף של מטרות קרובות שרק הדגיש את המרחק שעוד היה עלי לעבור.  אני בטוח שקלטתם את הנקודה, עוד תיאורים בנוסח הזה מתאימים לסופרים רוסיים מהמאה הקודמת ולא לבלוג בשלהי תפארתו.  כך שאחתוך ישר לחנות המכולת הקטנה שליד הדרך, לדלפק ולמוכרת המבוגרת שהכינה לי את כוס השתייה באיטיות.  אגיע מיד גם לאישה היפה שעמדה שעונה על הדלפק לצידה כאילו אינה חשה במרפקי.

הבטתי בה ובבתה הקטנה ששיחקה ליד אחד השולחנות ושוב החזרתי את עיניי למוכרת, חוכך בדעתי אם הזמנת כריך תביא אותנו למילניום הבא.  הזמנתי את הכריך.  הרגשתי את האישה נלחצת אלי עוד וחשבתי כמה נעים לי המגע. מגע של רעיה, של חברה, מגע אינטימי כמו זה של מי שמכירה אותי כבר שנים.  התבלבלתי מעט ולא זכרתי אם כבר שילמתי למוכרת או לא.  המוכרת עצמה לא זכרה, פתחה את מגרות הקופה הרושמת והוציאה מעט שטרות בניסיון לשחזר את שהיה.  האישה שלצידי, צעירה, תמירה ודקה, נשענה עוד מעט לכיוון המוכרת שמצידו השני של הדלפק ואמרה משהו למוכרת.  הקרבה שלה סחררה אותי.  מבלי לחשוב כרכתי את זרועי סביבה וחבקתי אותה אלי.  היא לא התנגדה.  הפניתי את מבטי למוכרת ואמרתי לה שזה לא ממש חשוב, שתיקח את השטרות שהוצאתי קודם מהארנק, השטרות שהתערבבו עם אלו שהיא הוציאה מהקופה הרושמת, ותשאיר לי רק מאה לכרטיס רכבת. 

האישה שלצידי אמרה לי שגם היא נוסעת ברכבת הזו מידי יום.  כל כך קרובה אלי, ריחה נעים, ריח נעורים, ריח של אישה, ריח משכר בפשטותו, היא ריגשה אותי ללא סערה.  הצמדתי אותה אלי מרגיש את קווי גופה לאורך גופי מתאימה לי כמו כפפה.  פנינו היו קרובות, הרכנתי ראשי ושאפתי את ניחוח צווארה.  היא התמסרה להבל נשימתי כאילו ליטפתי אותה עם נוצה.  לאט הסתובבתי וחיבקתי אותה בידי השנייה, כף ידי מטיילת מהמותן שלה לכיוון בטנה אלא שזו הייתה בולטת מעט מכפי שחשבתי.  ראיתי גם את ההפתעה בעיניה, והבנתי שנגעתי בשד שלה.  היא נרתעה מעט ואני הרגשתי הרגשה עצומה של אובדן, של טעות בלתי חוזרת, כאב של החמצה גדולה.   התעוררתי..