זהו זה... אהבות

אני לא זוכר איך נפגשנו אבל הערב היה יוצא מהכלל.  גם מה בדיוק עשינו באותו ערב איני זוכר אבל את דמותה אני יכול לראות בבהירות, גופה לא רזה ולא מלא, מותניים צנומים וחזה בינוני, שיער סמיך שגלש לכתפיה, ערמוני עד כמה שאני זוכר.  מעניין איך כמה פרטים בדמותה אני יכול לראות לפניי עכשיו כאילו זה היה אתמול ואני לא כל כך בטוח לגבי השאר כמו הרים מיוערים מכוסים בערפילי בוקר.  עיניה אפורות בהירות, ריצדו בהומור כשדיברנו, כמו והרגשתי את השלווה הפנימית שלה והמבט המשועשע על החיים בכלל ועלי בפרט, בפרט באותו ערב שבילינו בו יחד.

אני גם לא זוכר איך זה שהיא הגיעה לישון אצלי או שמא זה היה שאני נשארתי לישון אצלה, מה שבטוח שאני זוכר זו הזקפה האדירה ששכנה אחר כבוד בדרום בטני, המחשבות עליה, שוכבת בחדר הסמוך לא הפסיקה להסתחרר בראשי.  ידעתי שגם היא לא ישנה, ידעתי שגם היא ערה באותה אווירה של חושניות ותשוקה שאפפה אותנו בשעות האחרונות.

היססתי אם לגשת אליה או לנסות ולהירדם ואז באה עלי שלווה, ידעתי שאני כבר הולך אליה כי זו מאותן הזדמנויות שכאב ההפסד הכרוך בלא לקחת אותן, עולה לאין שיעור על כאב הדחייה האפשרית.  הלכתי כמרחף לכיוון הדלת וזו נפתחה בפניי כאילו היה שם שוער בלתי נראה.  לרגע עמדתי והבטתי בדמותה על המיטה, הסדין הלבן מצייר את מתאר גופה, ירכה מעט מוגבהת, והסדין צונח מעדנות לאורך ירכיה, פונה, עוקב ומסתיים בכפות רגליה השזופות על הרקע הלבן.  זרועה נחה לצידי גופה קרוב לקצה המיטה, אף היא חשופה ושזופה, מוצקה וחזקה, 'זרוע של טניסאית' חשבתי ופסעתי כלפיה בשקט.

היא סובבה ראשה לעברי ועיניה נפקחו בהפתעה, היא הביטה בי במבט מעריך ואז חייכה.  החיוך שלה היה מקסים ומיד הוצפתי בתשוקה אדירה.  רכנתי לצד המיטה, ידה נשמטה, ואני מביט בעיניה ולאט מרכין את ראשי עד ששפתנו נגעו.  הרגשתי לרגע חולשה מהמגע הנפלא, שפתיה חמות ורכות, מתיקות קצה לשונה סיחררה את ראשי.  זרועה נגעה בקשיותי ונעה קלות מלטפת, מסעירה ומרגשת.

השתרעתי לצידה ואהבנו, היא לחשה ואמרה לי כל מיני דברים, היא סיפרה לי מה היא מרגישה וצעקה לי את הנאתה עד שנמסתי כולי והתעוררתי עם ריגשה נפלאה ושמחה על מה שהיה או לא היה אלא רק בדמיוני..