אני לא מצליח לישון, מחשבות שונות טורדות את מנוחתי. ההצלחה עם החברה שלי מעלה בחובה שאלות ניהול, ניתוב וכיוון החברה ואף יותר מזה שאלות של אגו מול האפשרות ואפילו הצורך, בקבלת עצות של אחרים.
היום היה מין קטע שכזה שבו אחד הפרופסורים הציע את מה שהיה ביסודו רעיון מצוין אלא שאני הבנתי משהו אחר לחלוטין, הוא המשיך ודיבר על הדרך בה צריך לעשות דברים, ואני שחשבתי שהוא מדבר על תוכנית פיתוח עסקי התנגדתי נחרצות לדבריו. בסופו של דבר הובהר כי מה שהוא כיוון אליו, הוא רעיון מצוין שאני מסכים לו ויותר מזה, הרעיון שלו הוא הרחבה מעניינת לתוכנית העבודה שלנו. בקיצור, התווכחנו הפרופסור ואני במשך דקות ארוכות על מה שבעצם.. שנינו מסכימים לו לחלוטין.
חשבתי מה בדיוק היה שם, האם הוא לא הסביר את עצמו נכון או שאני, קפוץ בדוקטרינה שפיתחתי, לא הבנתי את כוונתו. האם באמת הקשבתי לו או שרק חיכיתי לומר את דבריי, או אולי משא האשמה בו שלא השכיל להעביר בבהירות את כוונתו. לך תדע, מין קצר בתקשורת והשאלה היא איך מונעים קצרים כאלו ואם זה בכלל אפשרי.
אני עובד על עצמי זה שנים, אני מנסה להקשיב, ממש להקשיב ורק מעט לכוון את הדובר, שקצת יקצר, יתמצת את כוונתו, יזקק את הטפל ויגיע מהר לרעיון שלו. אני רוצה לשמוע את מה שהוא רוצה להשיג, מהר ככל האפשר ובכמה שפחות מילים.
זה קשה, כי לעיתים קרובות, בני שיחי לא יודעים בעצמם את מה שהם רוצים ורק דרך הדיבור המתארך ומתנסח נבנים אצלם הרעיונות עד שהם ברורים להם ולי. קשה להבין את צורת השיחה הזו שכן אני מדבר רק כאשר יש לי ידיעה ברורה את המסר או הרעיון שאותו אני רוצה להעביר. הרעיון קיים, מאורגן בראשי ואני משתדל לנסח אותו בקצרה, בבהירות וככל האפשר ללא חזרות.
קשים גם אלו שכבר לאחר מספר מילים אני מבין את כוונתם, יודע לקראת מה הם חותרים וכבר יש לי תשובה או תגובה או את ההחלטה המתבקשת למה שהם חושבים. אם אני משסע את שיחם ועונה או מגיב בכל צורה, זה יוצר התנגדות, תחושה של נחיתות ובקיצור לא עוזר לתקשורת הבין אישית. ראיתי שלמרות שאני מעדיף אחרת, במקרים כאלו עדיף לחכות ולשמוע את הדברים עד תומם, אולי להחיש את המדבר על ידי הסכמות שמקצרות לו את הדרך להבנה עצמית ולפעמים פשוט לחכות בסבלנות עד שהוא יסיים. זו הדרך הטובה ביותר אלא שיש רבים שאוהבים את צליל קולם ואלו הטרחניים לא הפנימו את אמנות המחשבה והסיכום אלא חושבים רק בקולם הנשמע, הם אלו שאותי משגעים. אלו שדרכם פתלתלה ומורכבת, ציורית ומעורפלת עד שהם מגיעים לקצה של מחשבה מקורית. אלו אנשים שקשה לי איתם. אבל מה לעשות, לפעמים הם אלו, שדווקא דעתם חשובה ואפילו.. מקורית ומעניינת בסופו של תהליך.
אז מה הסיכום, מה המסקנה, מה הן הוראות ההפעלה.. אני חושב שנימוס והקשבה מצד אחד ומאידך, נחישות לראות את נתיב השיחה והכיוון הרצוי הן הפעולות הטובות ביותר וכמובן, חשוב לסנן את הטיפשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
