זהו זה... אהבות

היא עמדה בקצה החדר מביטה בי. 

'התקרבי אלי' אמרתי לה והיא צעדה שני צעדים לקראתי

'התקרבי אלי עוד' אמרתי לה והיא נעמדה מולי, מביטה בי ועיניה חוששות.

'עצמי את עינייך' אמרתי והיא צייתה.  חשתי איך המתח נמוג מכתפיה, כך בבת אחת.  פסעתי סביבה ללא קול אך ראיתי שהיא מרגישה אותי בעורה, בשערה, בריסים המצילים על לחיה היפות.

'הורידי את המעיל' אמרתי לה והיא פתחה את השרוך אשר לצווארה והמעיל נשמט, מרחף לרצפה.  שמלה קלה וחגורה אדומה הבליטה את מתניה, תואמת את נעלי העקב שנעלה.  שערה הגיע עד כתפיה מעטר את צווארה החיוור, מצייר לו מסגרת שמדגישה את עדינותו.  באצבע קלה הסטתי את שערה אל מעבר לאוזנה והיא נרעדה מעט למגע, אך לא אמרה מילה.

'הורידי את השמלה' נשמתי לה והיא שלחה יד ימין לכתפייה שמשמאל והורידה אותה אל מעבר לכתפה, היא הרימה את יד שמאל והורידה את הכתפייה שמימין, פתחה את הרוכסן, החגורה והשמלה נפלה מרפרפת כאילו לדקה, לפני שהפכה לערימת בד על הרצפה, נוצקו בה חיים.  ראיתי את השמלה שציירה כה יפה את גופה פורחת לשנייה ושוב חוזרת להיות מה שתמיד הייתה, ממסגרת את רגליה הארוכות.  פסעתי סביבה שוב ונעמדתי מולה.  היא חיכתה מבלי לומר מילה, נשימתה רגועה ורק תנועות עיניה המרצדות מבעד לעפעפיים סגורים, מסגירות את התרגשותה.

הנחתי כפות ידיים חמות על החזה שלה, מקרין חום אל מעבר לבד שכיסה את שדיה הקטנים.  הרגשתי אותה נוטה מעט קדימה, נשענת על הידיים שלי ונסוגותי, היא התעשתה והתייצבה, עדיין בעיניים עצומות.  נשימתה לרגע אינה סדורה, מעט מרוגשת, אך בוטחת בי ובמה שאומר.

'הסירי את החזייה' אמרתי לה והיא עשתה כפי שאמרתי.  במראה הגדולה שמול המיטה, הניגוד בין הטוקסידו שלי והעירום של גופה, מודגש באדום שעוד לבשה ונעלה, עורר אותי בהתרגשות מוזרה.  שוב פסעתי סביבה, מרגיש איך אני בונה לאיטי מין אווירה או אווירה של מין.  תחושה עזה של תשוקה ללא מתווה, של תאווה ללא פורקן, רק צורך בוער שמכרסם לנו את הנשמה.

עורה הסתמרר, החדר לא היה חם.  נעמדתי מולה ואחזתי בפניה, עיניה נפתחו בהפתעה והיא הביטה בי בעיניה היפות כשרכנתי ונשקתי לה. שפתיה נרעדו והיא נפתחה לאיטה אליי, הנשיקה מרתיחה אותנו חמה ומהבילה.  נעתי לאחור ואמרתי לה שעדין לא הרשתי לה לפקוח את העיניים.  אחזי בין שתי אצבעות את הפטמה החיוורת שלה.  אחזתי ולחצתי קלות, היא נרעדה ושוב נשענה מעט קדימה, שואפת אליי.

סובבתי אותה במהירות וחיבקתי אותה מאחור, תולש את התחתונים וחופן בין רגליה, 'אלוהים איך שהיא רטובה'.  ליבי הלם בעוצמה כה גדולה שלא יכול הייתי לשאת את הלחץ שגאה בי, הרגשתי לרגע חולשה, הנחתי לה וצנחתי לכורסא שליד המיטה. היא נשארה עומדת, עירומה חוץ מנעלי העקב האדומות.  שחור שערה ממסגר את פניה, פטמות חיוורות והיא מעט מתנודדת, נושמת עמוקות ומתייצבת, נקודת סומק בלחייה מסגירה את הסערה שבה.

התמונה הזו היא התמונה היחידה שנותרה בי, השנים שהיו נמחקו, התמונות דהו ונעלמו, גם איך שכבה בארון לפני שנטמנה באדמה.  מעניין לאן כל השנים נעלמו לבד מאותה תמונה שנותרה חדה וברורה חקוקה בנשמתי.  כאילו כבר אז ידעתי, כשהבטתי בה שזו תהיה התמונה האחרונה והיחידה, זו תהיה התמונה שתלווה אותי כל עוד אני חי.