קומפלקס הסרטים לא היה גדול למרות שהוצגו בו כשמונה סרטים. בזמן שחיכיתי בתור שוחחתי עם בחור יפה תואר, חלק ותמיר עם שערות ארוכות בצבע דבש. משנכנסנו, פניתי לאחד הסדרנים ושאלתי היכן האולם של הסרט אותו אני עומד לראות והוא הצביע על האולם האחרון מימין, דלת רגילה. תהיתי אם הבחור יעקוב אחרי, והמשכתי ללכת חושב אם עשיתי טוב שאפילו לא נפרדתי ממנו.
משנכנסתי בדלת ראיתי אישה לא צעירה, שיער שחור בוהק מסגר פנים חיוורות, והיא שוכבת ללא תנועה במיטה ענקית מכוסה בשמיכה צבעונית. מול המיטה היה מסך קולנוע גדול ולצד המיטה לא ראיתי אף כיסא. היא חייכה אלי, ברכה אותי לשלום והחלה לדבר על הסרט שאנחנו עומדים לראות.
החדר יותר משהיה בנויי, היה חצוב בסלע כמו גם המיטה והחלון שהיה לצידה. למעשה זו הייתה מערה די גדולה שהותאמה בצורה כמעט מושלמת לצרכיה של האישה. הבטתי סביב ולא יכול הייתי שלא להבחין בזרם זהוב זורם במיטה וממנה לרצפה לכיוון פתח הניקוז שהיה ליד הכניסה. היא לא הפסיקה לתאר את עבודתו הקודמת של הבמאי והבנתי שאין לה שליטה על השלפוחית שלה, היא אפילו לא ידעה.
ישבתי בארכוב החלון, מביט בנוף הנשקף, העצים והחיים המבליחים מבעד לחלום, ניגוד כה גדול לאישה. זו מספרת לי מילים ועלילות מדגישה משפט מסוים בידיה, רבות הבעה ככל שהיו, למרות הצינורות המחוברים אליהן בכל זווית אפשרית. עברתי לשבת לצידה, אחזתי בכף ידה השנייה, ליטפתי אותה והיא נצמדה אלי, שדיה רכים, גופה לוהט בחום חולני כל כך. ראינו את הסרט, היה נחמד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
