רדי על הברכיים ובואי אלי, אמרתי לה, וכשתגיעי אמרי לי שאת עומדת לרשותי לכל ציווי או בקשה.
ישבתי בכורסא בחדר הצימר המפואר והבטתי בה ללא חיוך. היה קשה שלא לחייך שכן אני מת על האישה הזו ברמות מטורפות ואני יודע שכך גם היא מרגישה אליי אלא שמשהו חורק אצלה בסיבובים. כל פעם כשהיא מרגישה את האהבה גואה בה היא יראה את עוצמת הרגשות או אולי פוחדת מפגיעה צפויה ואז היא מתקיפה אותי, או מגיבה בצורה שגורמת לי להתרגז. חשבתי שהדרך הטובה ביותר לעבור את המכשלה הזו היא להביא אותה למקום קיצוני, זר לה לחלוטין, להביא אותה למצב של חוסר אונים מוחלט כשגורלה בידיי ואז, משהיא תראה שאני נוהג בפיקדון הזה היקר, בהתחשבות ובעדינות.. אולי היא תבטח גם בעצמה, אולי הפחד יעבור לה והיא תהיה יכולה להתמסר לרגשות שלה במלואם.
היא שאלה אותי מדוע, היא אמרה שזו שטות מוחלטת ואני סתם משחק איתה, היא דברה על שוויון ואני ישבתי מולה בדממה. היא רטנה עוד משהו לעצמה וירדה על הברכיים, עיניה בוערות בי כמנסה להמיס אותי בכעסה. לא חזרתי על מה שכבר נאמר רק הבטתי בה במבט שווה, לא מתקפל ולא מחייך רק מצפה שהיא תבצע את ההוראה שקיבלה.
איזו מלחמה הפנימית אישה עוצמתית זו חווה, כך מול עיניי. כל כך רציתי לבוא אליה ולחבק אותה, ללחוש מילות אהבה באוזניה, להרגיע, ללטף ולהכהות את הפחד מאותם מקומות חדשים ורגשות סוחפים מדיי. אך לא יכול הייתי לנקוט בדרך הקלה, הייתי חייב להמשיך כי ידעתי שבסופו של דבר גם היא וגם אני נעלה מדרגה, נשתחרר מהכבלים שמנעו אותנו מלהגיע להרמוניה ביחסים שלנו, למרות שאנחנו ביחד כבר הרבה למעלה משנה.
היא החלה לנוע אלי, ראשה מוטה אל על, אינה מסירה ממני את עיניה המדהימות, כחול בהיר ואפור של פלדה. היא נעה בגולמיות בתחילה ולאחר מכן ראיתי גץ של חיוך מתגנב לעיניה והיא החלה להאט בתנועות ולהחליק קדימה כמו נמרה קטנה, עוגבת עלי. שדיה נעו מתחת לגופייה הצמודה, מותניה עיכסו וישבנה נעה בתנועה גלית שהחלה לכרסם בשלווה שלי, הופכת אותה למסכת שלווה חיצונית בלבד.
אהבתי את זה, היא מנסה לקחת את השליטה חזרה, מנסה לפתות אותי בתנועה ובגוף המקסים שלה. אהבתי את היכולת שלה להתגבר על כעסה, הערצתי את החשיבה המהירה, שינוי האסטרטגיה והתאמה למצב החדש. אבל גם הייתי מוכן, ידעתי שאני חייב להמשיך בכיוון שהחלטתי עליו, רציתי אותה ללא הכבלים של פחדיה, או המעצורים בפני התמסרות מלאה.
היא הגיעה אלי, חייכה בעיניים מלאות פיתוי והבטחה ואמרה לי שהיא לרשותי, היא שלי לכל בקשה או משאלה. עיניה צוחקות בגלוי עכשיו, היא כבר רואה אותנו במיטה הסמוכה מרקדים את הריקוד שהתאמנו עליו בשנה האחרונה. רכנתי קדימה ונישקתי אותה. בשתי כפות ידיים חמות חפנתי את פניה, בשפתיי גלשתי מרפרף על עיניה, קצה אפה ושפתיה החמות.
הסתחררתי לרגע אבל הייתי חייב להתעשת ולהמשיך בתוכנית, הייתי חייב לעשות את מה שעד כה היא לא רצתה בשום פנים. "לראות אותך זה חלק כל כך חשוב לי במעשה האהבה" היא אמרה לי פעמים רבות מספור, "אני כל כך נהנית להביט בך מרוגש, מתענג ומענג אותי" חשבתי שזו תהיה נקודת התחלה טובה.
הוצאתי את אריג הקטיפה השחורה שהכנתי, כל כך מתאים לשערה האדום ואמרתי לה שעכשיו אני מתכוון לכסות את עיניה. היא שוב החלה במסע של הסברים ותהיות ודיברה על כמה חשוב לראות וזה עוד יותר... ואני רק הבטתי בה וחזרתי והשקטתי את מילותיה בנשיקה וראיתי איך לאט לאט עיניה מביעות לי הסכמה. את בטוחה? שאלתי אותה והפעם, רצינית ולא מפלרטטת יותר היא הנידה ראשה לחיוב.
עירומה על המיטה, עיניה מכוסות ואני לא נוגע בה רק מביט וחושב לעצמי עד כמה היא יפה. רציתי עכשיו לגעת בה במקומות שונים ולחזור לשבת בכורסא, רציתי שהיא תרגיש חוסר ביטחון מוחלט שיימשך עוד ועוד עד שלאט לאט אלהיט אותה במגע של אצבע לשון וכף יד חמה. אגרה אותה עד שהיא כמעט ותצא מדעתה ואז שוב אשב בכורסא ואביט בה רק שאז אספר לה מה אני רואה ומה אני חושב ומרגיש ואבקש אותה לומר לי מה היא מרגישה. אבקש אותה לחשוף את עצמה, את נפשה, את מגוון התחושות והרגשות שבה כך כפי שהיא שוכבת על המיטה, עירומה ומכוסת עיניים ואני יושב בכורסא שלידה. מפליא איך בכוח המילים אפשר להדליק, לכבות ולהדליק שוב עד כלות.. המילים האלו שבעצם רק משקפות את התחושות.
ידעתי גם שלאחר מכן, לאחר שהיא תחשוף את נשמתה ותבטח בי איתה, אנחנו נעשה אהבה כמו שאף פעם לא עשינו, ידעתי שזו תהיה לנו מין פעם ראשונה ומיוחדת. כך גם היה.
(לפוסטים כאלו קוראים לא מעטים, אני רק תוהה על מיעוט התגובות.. )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
