זהו זה... אהבות

אלילתי, גאייה הנצחית.

הרבה צמחים אני מגדל ומדהים אותי כל פעם מחדש עד כמה הם שונים.  יש לי לדוגמא שני פרחים, אחד יושב לו בפינה מוצלת ומצייר לי גוונים בחיים, לא טיפלתי בו באופן מיוחד, אבל שאני אעז להפסיק את ההשקיה הקבוע כל יום שלישי ושישי.  השני, יושב במקום מכובד בחזית, שנים לקח לי להתאים לו את התנאים של קרקע מעט חולית, כמה אבנים לחלחול מהיר של נוזלים ועוד הרבה דברים.  עכשיו זה פורח לי בפריחה קבועה שמציתה את דמיוני ואני, אבוי לי, לפעמים אפילו שוכח, להשקות או לדלל את העלים.

יש לי כמה צמחים שאני מגדל כבר שנים, יש לי צמחים שהשגתי ממש בימים האחרונים, אבל כולם מרגשים אותי ומעוררים את רוחי.  אולי בגלל הקרבה לטבע, החושניות שבמגע עם משהו שגדל ומגיב ואולי הקרבה לגאייה, התחושה שאני מרגיש כאילו זו היא שאיפה למיזוג עם הנשיות האולטימטיבית.  חיבור חזק מאין כמוהו לעולם בו אנו חיים, לטבע, לבית האמיתי.

גם סוקולנטים וקקטוסים יש לי.  חלק מהם עם קוצים ברורים וחדים ולעומתם יש לי אחד עם קוצים לבנים ורכים, נראים כל כך יפים ועדינים, עד שנוגעים בהם ואז נדקרים מקוצים אחרים נסתרים.  יש לי קקטוסים עם המוני קוצים, כל כולם משוריינים, מוגנים, אני יודע שהם מסתירים אוצרות חבויים.  לעומתם יש לי אחר, עליו קוץ אחד בודד, כביכול לציין "אני קקטוס" ולבד מזה הוא חשוף וגאה ופתוח כלפי לעולם.. מזל שעליו אני הוא זה שמגן.  מגן מפני ציפור, שומר מפני חיה או כל דבר אחר שעשויי לתקוף או חלילה אותו לקלקל.

לא, לא השתגעתי באמת יש לי צמחים שאני מגדל וגם אלגוריה שמתאימה, לדברים אחרים שאני אוהב.