זהו זה... אהבות

המאהבת מביה"ס, שחלקנו זה את זו כל כך הרבה שנים ואשר יש לה שני מאהבים, אחד בירושלים ואחד בחו"ל הייתה זו שלפני חודשיים גאלה אותי מסבלי.  היא הייתה איתי כמה ימים של חלום בלתי פוסק באמצע תקופת הייסורים.  ימים של מעשי אהבה, לחשושים, ליטופים, שיחות והעיקר אותן נשיקות ארוכות משכרות בלתי פוסקות שאנחנו כה רגילים היינו לצלול לתוכן בכל הזדמנות.  מסתובבים לעיתים לבושים והרבה עירומים אחד סביב השנייה, הצלקות הטריות והישנות כאילו אינן קיימות, נוגעים כבדרך אגב ואני מוצא אותה כרוכה סביבי או אני עמוק בתוכה לעוד שעות של ארוטיות, חושניות ואהבה.

אתמול היא סיפרה לי שלפני כחודש, ההוא, דווקא ההוא מחו"ל הרגיש גוש בשדה, היא הלכה לממוגרפיה שבעקבותיה עשו לה ביופסיה, והתוצאות בשבוע הבא.  אני כל כך מודאג, משחק אותה כרגיל, והיא שכל כך גאה בשדיה היפים, שדיים של אם מניקה, אומרת שלא תעשה כלום ואני אומר לה שאארגן הפגנות ענק מול בייתה ושהיא צריכה לעשות את כל מה שצריך, ואנחנו מסכמים שאין מה לדבר עכשיו אלא פשוט לחכות.

ובפינה קטנה בלב, אני שאף פעם לא קינאתי, מרגיש רע שלא הייתי אני זה שגיליתי, מרגיש רע כי אולי המודעות שלי לגופה כשלה, או לא הייתה מספיק רגישה, והעצבות כפולה ומכופלה.