הוא הרגיש אליה משיכה כמעט ולא מובנת שהרי ראה אותה כה מעט ואפילו השיחה יותר משהייתה מתובלת במחשבות וברעיונות הייתה נגינת מוסיקה של רגשות, לחן של נכונות לצאת למסע פנימי, של רצון באינטימיות ובחושניות וכל מה שנראה כה רחוק ובלתי מושג. לעיתים ההיענות שלה סחפה אותו ולפעמים הזהירות והניסיון שלו עיכבו מעט את הקצב בו רצה אותה כבר בזרועותיו, מזמרת את אהבתה ללא מעצורים או גבולות.
הוא ניסה לראות עד כמה יהיה נכון להתקדם, שלח לה סיפור מעט רומנטי ויותר ארוטי והיא לא נבהלה, לא נסוגה במבוכה אלא חשפה את עצמה ואת ההתרגשות שחשה למרות שלרגע נרעדה בפחד ממה שהתעורר בה בעצמה. הוא ניסה עוד לחשוף מנשמתו על מנת לענות על השאלה שהיא שאלה, התהייה שלה על מה שהיא יכולה להעניק לו. היא פשוט לא ידעה כי המסה אותו, עם אותה שאלה.
כן, זה משך אותו בטירוף, הנתינה הזו שהיא מרגישה בה צורך, הרצון הזה לתת משלה עבורו, להתאים משהו אינטימי בנפשה כך שיתאים לצורך שקיים בו בין אם הוא מודע לו ובין אם חדש הוא עבורו. זה כל כך מתאים למה שקינן במחשבותיו, בצורך שלו למצוא את מי שתרצה לקבל ממנו את כל עוצמות רגשותיו ובאותה עוצמה תרצה לתת לו את עצמה, לתת לו את כולה כפי שמעולם לא נתנה, נתינה מוחלטת, ללא גבולות, מעצורים או סיבות שימנעו ממנה את הגשמת עצמה.
הוא חש שנפתח בפניהם צוהר למשהו שגבולותיו לא יתוארו, משהו גדול משניהם גם יחד או בעצם פשוט אפשרות, אפשרות להגשים את הפוטנציאל של שניהם יחד, זה הגדול לעין שיעור מסכום הפוטנציאל של שניהם לחוד.
אותה לא הדליק הצורך להעניק כפי שהדליקו המילים, המוסיקה של מילים יפות שנאמרו בקולו, הסימפוניות של המשפטים, שהוא ניגן בפניה ולאחר זמן גם איתה. איזה כוח יש לתקשורת המתפתחת בין השניים. מילים רצות, תופסות ונרדפות, מילים פותחות סוגרות וממלאות, מילים שגורמות להם לרחף ולצנוח, מילים שמדליקות ומכבות.. כל כך יפות המילים שמתארות את מה שהם חווים.
אבל מילים הן רק מילים ורק שהן נאמרות בלחישה כאשר מביטים קרוב קרוב בעיניים, כאשר הבל פה מתוק מרחף על לחי סמוקה מתשוקה, הו אז אלי, אותן מילים מקבלות עומק וכוח עוד יותר נשגב. כאשר אותן מילים נאנקות בכאב של חלציים בוערים, כאשר הוא חודר אותה, הו אז אותן מילים מצמיחות כנפיים, והופכות להמנונים של אהבה, תאווה ותשוקת בשרים. האלוהים מתגולל עם השטן במשכב בשרים והמילים, המילים ממשיכות וצובעות את הכל בצבעים כה עזים וסוערים.. מילים של תשוקה, לחישות שבורות באנחות, מילים כה עשירות בגווני גוונים, ציורים של דמיון ושרטוטים של גופים בוהקים אוף, מילים מילים.
עד שרק השקט רועם, אנחות הרווחה והחזות המרפרפים בנשימות מהירות ונרגעות, הלמות הלב שאך זה מלאה את ראשם, נרגעת לאיטה.. הקולות הנחלשים והשקט המתעצם אף הם מילים יפות, מילים בשפה כל כך נושנה. היא נשכבת לאורכו, כמו שמיכה חמה ועתה, בפעם הראשונה היא מתמסרת בכל הוויתה, אין לה צורך במילים יפות, המוסיקה לא מעניינת אותה רק החיוך שמצייר את עיניו היפות משתקף בעיניה והוא מהות הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
