קיבלתי מכתב ובחלק קטן ממנו הייתה התייחסות לעניין של משלוח מענה (פידבק בלעז) לעומת התכתבות שאינה תלויה בתגובת הצד השני. עניין הפידבק הטריד אותי מעט. חשבתי עד כמה אותו עניין בדיוק היה חשוב לי במערכות יחסים בעבר וניסיתי לחשוב מדוע זה היה כך. מדוע כל כך חשוב היה לחכות עם המכתב עד שקיבלתי מענה למכתב הקודם או מכתב אחר, חלילה שלא לכתוב קודם.. לאחר מחשבה, הגעתי למסקנה המתבקשת שאלו ענייני אגו, עניין של 'אני' לא ארדוף אחריה או אחריו, 'אני' לא אתן מראית עין ש'אני' נחות או נחותה וכו' אני בטוח שאתם מבינים את הכוונה.
היום אני נוהג אחרת ולא בכדי. מדהים עד כמה השתפרו היחסים שלי משנאנסתי בתחילה לוותר על האגו, עד כמה זה היה קשה בהתחלה אבל איזו מתנה נפלאה קיבלתי.
כמה שני אנשים,
עם אגו שמגיע עד לעננים,
יכולים להרוויח,
אם הם מוותרים על האגו
ומתרכזים אחד בשני.
וזה באמת מה שקרה. וויתרנו על האגו, המשחקים ומראית העין והגענו למהות, כל אחד מבטא את עצמו באופן הפתוח ביותר, ללא חשש או פחד. הויתור הזה על האגו אמנם נותן בידי בן או בת הזוג כוח מאיים ומדהים אך מאידך, הפתיחות הנובעת מהויתור על האגו מאפשרת לבני הזוג להגיע לביטויי מושלם של האני האמיתי של שניהם. או אז נוצר משהו חדש, נולדים מכאב הוויתור על האגו יחסים חדשים המביאים לעולם עושר של מהות, של תשוקות חבויות, של סודות אמיתיים, חשופים וזה מה שבסופו של דבר משחרר אותנו ומאפשר לנו להמריא.
כשזה קורה, ואנחנו נפתחים לחלוטין, חושפים את הבטן הרכה ונותנים ביד בן או בת הזוג את הכוח הזה רק אז אנחנו יכולים להגיע ליחסים שהם מעבר לזיון או שעות בבית קפה של דיבורים ריקים, רק אז נוצרת האפשרות לחבור בין שני אנשים שהיא פשוט כמו.. חזרה לגן העדן, למשהו שמימי, למשהו שכולנו חולמים עליו בתת ההכרה שלנו אך רק מעטים מאיתנו מגשימים.
הנץ מתפלסף בקור הסקנדינבי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
