זהו זה... אהבות

חשבתי שזו אגדה אורבאנית, מהסוג שאף אחד לא יודע את מקורה ושהיא לא יכולה להיות נכונה - אי טרופי, אי של חופש מיני מוחלט, אי שבו חיים אנשים משוחררים לחלוטין מכל העכבות המיניות.  לא הצלחתי לאתר את מקור השמועה למרות שחקרתי ותחקרתי לא מעט, והנחתי לנושא לשנים לא מעט.

היום אני במטוס, היעד Roatan אי בים הקריבי, צפונית להונדורס, חלק  מקבוצת האיים הנקראת The Bay Islands of Honduras אי תיירותי ומרובע, מלא גרמניות מטוגנות, חשופות שדיים צרובי שמש, עם ניחוח של נקניקיות וכרוב חמוץ.  אך זו רק תחנת ביניים, משם אמשיך בסירה לאיון קטן שבו אני אמור לפגוש ידידה ותיקה, שהבטיחה לי הרפתקאות ושלווה, "גן עדן אמיתי" כפי שאמרה.  ואני שידעתי שהיא חוותה לא מעט, למרות גילה הצעיר, בטחתי בה שמה שאמרה הוא שיהיה, וחיכיתי לרגע המפגש בקוצר רוח ואורך זין, מזמן לא פגשתי אותה.

נחתנו באי, ועוד בדרך לטרמינל הרעוע, הוקפנו נשים שחורות גדולות עם מחשופים עמוקים, שדיים ענקיות רוטטות במחולות שדים מפתים, חיוכים מלאי שיניים, ועבודות בד צבעוניות להפליא.  מוכרי מזכרות מצועצעות לא התרשמו מסירובם של חלקנו, והיו מהנוסעים שכבר קנו, התמקחו ונכנסו לעניין במלוא המרץ.  צעיר מצועף עיניים הציע לי מריחואנה במחיר מדהים (לא קניתי) ובקיצור החום והלחות של אי טרופי, אנשים חמים, מזיעים ושלווים.

גמרתי עם הניירת, וצנחתי על הספסל שהיה צמוד לקיר החיצוני של הטרמינל, תחת הצל שלא הפחית את הבוהק סביב, רציתי להרגיע את קצב הלב ולהסתגל להמולה הססגונית שסביב.  התרמיל בין רגלי ואני מחכה לאיש הקשר, זה שאמור לאסוף אותי להפלגה לאי השכן.  מהכרויות קודמות עם קצב החיים המקומי חשבתי שאוכל לנוח כך לפחות כמה שעות, כך שהופתעתי מאוד מהרגשת השד על כתפי.  פניתי ומצאתי את עצמי מביט ממרחק של כמעט נגיעה בעיניה הירוקות של עלמת חן עסיסית רכונה לעברי נוגעת לא נוגעת בי, הלכתי לאיבוד בעיניה ובקושי שמעתי אותה לוחשת לי "אתה מוכן?"

קמתי באיטיות, היא נצמדת אלי ומנתבת אותי לכיוון מונית עתיקת יומין בקצה הרחבה, לא מרחק הליכה גדול אבל בגלל התכונה הגוברת במכנסיי הפכה ההליכה למבצע קשה עם כל צעד נוסף.  הנהג זינק ממקומו ופתח לנו את הדלת, ואני נימוסיי נשכחו עקב לחץ הנסיבות, צנחתי בתודה על ערמת הקפיצים ומעט הכיסוי שהיה המושב האחורי.  והיא אחרי, מסתובבת מכוונת לעברי ישבן עסיסי, שהעמיד בסכנה רבה את התפרים של החצאית הקצרה שלבשה, אדומה.. ולאט לאט הנמיכה אותו, פנתה לכיווני והתיישבה לצידי, נלחצת אלי והטמפרטורות נסקו שחקים.

-          זה היה מזמן, אתה עדיין נראה לא רע, לחשה, קולה מתוק כפי שזכרתי אותו

-          ואת, אמרתי, עדיין מותירה אותי פעור פה וחסר מילים..

-          שניסע?

-          אולי לאיזה מלון קטן בסביבה..

צחוק חושני מתגלגל ואנחנו מקרטעים בדרכנו לאותו מקום מסתורי, אי פרטי.  טוב חיבקתי אותה אלי לנשיקה ארוכה, כך לזכר הימים שהיו ולקראת מה שקיוויתי יבוא,  מממ... כמה טעימה, טעם של אהבה של חול ושמש ודקלים ואוכל חושני וטעים, טעם נפלא היה לה.

-          כמה זמן את כאן?

-          כמה, חודשים, די איבדתי את הרגשת הזמן.

-          נראה שהמקום עושה לך משהו עוד יותר טוב מהרגיל

צחקה ונצמדה אלי לעוד נשיקה, וזו נמשכה ואני שולח ידי לרגלה, מטפס במעלה ירכה ומגיע לצומת חשופה, תמיד היא אהבה להרגיש את הרוח נושבת בשיח שלה, אך הפעם, חלקה כמו ילדה ורטובה כמו אישה שיודעת את שלה.  פעימות ליבי הולמות בראשי, ולא השגחתי שעצרנו, ליד מזח וסירה וסופה של הנשיקה.