לכאורה, פגישה רגילה בבית קפה אבל היו שם כמה זרמים בלתי נראים ופגישות נסתרות מהעין, שהשפיעו על חיים של שלושה אנשים, אבל אני מקדים את המאוחר ואולי נתחיל בהתחלה.
שתי התחלות, אחת בעולם הווירטואלי והשנייה בעולם המעשי. פגישה אחת בענייני עבודה ועוד פגישה של שיחות וסיפור שנקרא, התרגשות משותפת וחיוכים, המבטים החודרים שלו וההסמקה שלה הובילו אותם איש לזרועות רעותו כאילו ומצאו את החצי שמשלים אחד את השנייה. בהתחלה היה הקשר כמו קשר כימי בלתי מוסבר, משיכה עצומה ואווירה ארוטית שהייתה הילה סביבם. בהמשך היו מכתבים ושיחות בהם לאט לאט נחשפו, שני אנשים חזקים שנפתחו בזהירות וללא חיפזון. ואז הייתה נסיעה של שבוע לחו"ל שבה הם נדלקו, נשרפו באש של תשוקה לא ממומשת, של רצון עז להתחבר, הוא איתה והיא איתו, החיבור המושלם שבאמת בא, מיד משחזר. הוא ומחמל נפשו, הוא ואהובתו.
החיבור הפיזי, הנפשי והרגשי בין השניים היה שלא מהעולם, שעות ארוכות של שכרון חושים, התעלסות עולה ויורדת כמו גלים באוקיינוס רחב, היא צועקת לו שירי אהבה ותאווה והוא מגרגר ונוהם, ואוחז בה בחוזקה ומפלח אותה שוב ושוב, עוד ועוד עד ששניהם נופלים שדודים, נחים כמעה ושוב מתחילים מחדש. שעות ארוכות של מעשה אהבה כפי שלא חוו מעולם והם כבר לא ילדים בני יומם.
התחלה שנייה הייתה של מילים מצוירות על מסך, מילים שציירו תחושות, הביאו תגובות שהלכו והפכו אינטימיות וקרובות. מילים שלוו בתמונות, "התחלתי גם לצלם את עצמי, לא רציתי לשלוח תמונות של פנים, הייתי מצלמת צילומים ארוטיים - מתגרה ומגרה... חלקי גוף מכוסים בבד שקוף, תנוחות מזמינות.." התמונות ששלחה, שרטטה לו חלקים נבחרים של גופה היפה, לאט לאט נחשפה בפניו, חשפה את גופה ואת נשמתה.
כשהכתיבה הפכה יותר ויותר אינטימית, היא חלקה איתו סיפורי חיים שלא חלקה עם אף אחת והוא חלק איתה את יופיו של סיפור הפגישה עם מחמל נפשו וכתב לה משפט מרומז מאוד, על כך שאהובתו הייתה רוצה לצרף אישה לחגיגות הפרטיות שלהם. היא התרגשה וענתה "משפט אחד שלך לא הבנתי בהתחלה... קראתי כמה פעמים. הבנתי כל מילה אבל לא את חיבורן יחד. כבר רציתי לבקש ממך תרגום, עד שהבנתי מה המילה החסרה שם שמחברת הכל למשפט, שפתאום גרם לי לחוש חום נעים בתוכי, אפילו הסמקתי... אני קוראת אותו שוב כדי להישאר עם התחושות שהתעוררו." מממ... היא הרגישה את ההתרגשות עולה והוא התרגש כי נראה היה שמשהו מרתק מתפתח ממש כך פתאום עם אותה אישה יפה.
הוא הזמין את אהובתו ואת האישה השנייה לפגישה בבית קפה. לאהובתו לא אמר מילה ולאישה סיפר שביום ושעה מסוימים, יהיה בבית קפה אחד מסוים עם אהובתו. הם יישבו בפינה אחת של בית הקפה ליד עציץ פיקוס גדול, קרוב לחלון. הוא אמר לה כי קרוב לוודאי שיידע מי היא, בכל זאת כבר ראה כמה תמונות שלה, למרות שאת פניה, טרם חשפה. גם אם יאהב את מה שיראה, לא ייגש אליה אלא רק יסמן לה בדרך כלשהי, יחכה וימשיך לשוחח עם אהובתו. אם היא תרגיש בנוח, ותחפוץ להמשיך, ביקש שתבוא אליהם לשולחן, תציג את עצמה ותצטרף אליהם לפגישה.
ביום היעוד פגש את אהובתו בבית הקפה, המתח הארוטי הרגיל בינם, ניצת מייד. הוא נגע בכף ידה באצבעו וחש כאילו זיקים עפו שם, רק מהנגיעה. עיניה ברקו והיא חייכה אליו, מכשפת אותו כפי שרק היא ידעה. השיחה הייתה בקולות נמוכים, שיחה אינטימית על נושאים שונים עד שאמר לה ש'היא' כאן. "מי?" אהובתו שאלה והוא סיפר לה על המתנה שהכין לה ולו, ולעוד אישה. לרגע נעתקה נשימתה, עיניה גדולות בהפתעה ואז, המתיחות שלו ירדה משראה את ההסכמה המרומזת וההנאה בעיניה, את הריגוש והסקרנות בה היא התבוננה סביב, מנסה לנחש מי האישה. הוא כבר ידע, ליד הדלפק ישבה אישה לא גבוהה, בעצם מעט נמוכה או 'קטנה' כפי שכתבה לו פעם אחת. לגופה הדקיק שמלה עם דוגמה פרחונית, שמלה מעט שקופה, צל ירכה משרטט לו תמונה מעוררת ומרגשת. מחשוף לא גדול אבל חלק משדיה נראה וריגש אותו, זו הייתה אותה שמלה שהייתה באחת התמונות ששלחה, השמלה מול החלון בו השתקפה דמותה. השמלה אז נראתה כאילו הייתה שקופה לחלוטין וחושפת בפניו את כל מתאר גופה.
אהובתו ראתה לאן הוא מביט ומיד הבינה מה קורה ומי האישה. היא הביטה בה במבט סוקר וכנאה שאהבה את מה שראתה כי היא חייכה לאישה חיוך כובש וחזרה לשיחה, מרוגשת עוד יותר. הוא סימן לאישה בראשו והיא נגשה אליהם לשולחן, חייכה חיוך קל, הושיטה סיגריה ביד רועדת קלות ושאלה אם אפשר לקבל אש. שואלת אותו בעיניה אם היא נראית לו, החשש מרעיד אות כתפה, עיניה גדולות, סומק כובש לצווארה, כל כך מושכת בהתרגשות שלה. "כמובן" הוא אמר לשאלה שלא נשאלה, הסיגריה נשכחה והיא הצטרפה אליהם לשולחן. אהובתו רכנה קדימה, כיסתה את כף ידה של האישה בכף ידה החמה, מרגיעה אותה ולוחשת "את כל כך יפה", "גם את מדהימה" ענתה האישה והן חייכו חיוך של הקלה. הקרח נשבר והחלה שיחה על מהיכן את, אתה, מה עושים ואיך מרגישים, כמה ילדים ומין קירבה נוצרה כשכולם ידעו לאן בעצם מובילה השיחה, שלושתם היו מודעים למתח המיני והארוטיות שבאוויר, למרות שעדיין חששו לנגוע בנושא לשמו בעצם נפגשו.
בקול נמוך מהתרגשות אמר לאהובתו "אני רוצה שתלכו שתיכן ואת, בדקי בבקשה עד כמה הנשיקות שלה מתוקות וטעימות לך..) הן הביטו אחת בשנייה, זו סמקה מעט בספק או ריגוש שלא הצליחה להסתיר, השנייה מרוגשת אך מתנהגת כאילו זו לה הפעם המאה. הביטו והלכו, נשארו רחוקות ממנו מה שהרגיש כשנה אך כשהן חזרו, הוא ידע מהליכתה של אהובתו שהיא מרוגשת כפי שלא הייתה מזמן. גם האישה נראתה מעט המומה והחיוך שלא יכולה הייתה להסתיר, החיוך שקרן בפניה, הסגיר את הריגוש העצום שחשה, הוא ידע שזה יהיה עוד יותר מרגש ומסעיר ממה שחלם או קיווה להשיג. הם קבעו להיפגש שוב, אך הפעם בבוקר אחד סתווי, במקום יותר אינטימי, מקום מתאים לשעות של סערות וריגושים.
כשחזר לביתו, בדק את האימייל וראה הודעה ממנה: "לא הצלחתי, פחדתי עד מאוד, לא יכולה הייתי לבוא, סלח לי".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
