זהו זה... אהבות

(כך זה התחיל)

אני קורא את סערת הרגשות של אמש.. ומחייך.  מרוצה מהמקום בו את נמצאת שהרי לא בדיוק בכוחות עצמך הגעת לשם.  שאלות שהביאו אותך להתעמת עם עצמך, לפעמים אוהבת את מה שרואה ולעיתים, רוב הזמן, חוששת פוחדת ויראה.  ואצלי, את המראה לדברים שבי, את הווישר שמנקה את חלונות נשמתי ומראה לי אפשרויות ודרכים חדשות.

לא רק את לא מצליחה להשתחרר מעצמך, אני מרגיש שבויי בהרגלים, דרכי מחשבה, תפיסות עולם שהשתרשו במשך שנים.  אבל אנחנו לא צריכים להשתחרר או להשתנות אלא רק לקבל את מי שאנחנו, לראות דרכים חדשות לחיות עם מה שיש, כך שנוכל למצות עוד יותר את הפוטנציאל הגלום בנו.  אל לך לשכוח שעם כל ה'מפחיד' וה'רע' שאת רואה בעצמך, יש גם כל כך הרבה טוב, חיובי ומרגש.

אחרון אחרון חביב,

מוצא, רגש מתפרץ..

חזרה לנמל בטוח

של סקס.

מה אומר, גם בזה

יש מידה של נחמה

גם אם זה קשה

בפה ובלב

כי אין להתכחש

זו קרקע פורייה

לנביטת חלומות

ורגשות.

עוד שתים עשרי שעות, הזמן זוחל לאט כל כך..