זהו זה... אהבות

אני לבד.

אשתי נסעה וגם אהובתי.  

אני מאושר.

לא יותר ולא פחות,

מהזמן בו,

זו כאן, או זו.. או שתיהן.

לבד זה טוב.

במיוחד עם שתיהן, הלא כן?

החיבוקים שהיו המסו אותי.  באת אלי בכזו טבעיות, כאילו אנחנו מכירים משכבר הימים.  באת אלי כמו לנמל מבטחים, חיבקת אותי חזק והנחת את ראשך בשקע כתפי, זה היה טוב.  זה היה מתאים, זה השקיט את השדים הלוחשים.  החיבוקים שלי באו ממקום עמוק בתוכי, מקום שאני לא מכיר, כי בדרך כלל אני נמצא בו רק זמן קצר ולא שעות ארוכות כפי שהיה אתמול.  שלוש שעות של חיבוקים ורק רציתי עוד ועוד, שלוש שעות של חיבוקים והחיבור הזה, חציו נפשי חציו גופני, הוא המהות, המטרה והאמצעי.

שלוש שעות של עילוסין, שניות ספורות של נצח  .  שלוש שעות של תשוקה, גואה לאיטה בגלים עולים ויורדים.  שלוש שעות של חיבוקים מכל כך הרבה סוגים, הרגשתי כאילו כתבנו ביחד אנציקלופדיה של חיבוקים.  אהבתי את גופך הנגלה בפניי אט אט, כל כך יפה וברה, כל כך אישה.  הפטמות הקטנות שהצביעו אליי בהתרסה, השדיים היפים שלך, כל כך מלאים, מתאימים, חפונים בכף ידי החמה.  הערצתי את הרגליים שלך, נעימות כמו משי של בגד מפואר, נהניתי אפילו מהעובדה שלא חשבת, לא התכוננת, לא גילחת..  אהבתי את הרטיבות שלך שהסתתרה בין שפתיים חמות לוהטות, מסרבת לחשיפה עד שנפתחת מעט והכנסת אותי לעולם של תשוקה נפלאה, רטיבות שופעת ומדליקה, שם למטה את קוצפת מעדנות, את אדוות גלי התשוקה.

אבל יותר מכל אהבתי להביט בפנייך, עינייך, האף הקט ושפתי המעצבים שלך.  שפתיים כה רכות ויחד עם זאת מפוסלות בידי אמן, עיניים כה יפות שחדרו אלי כאילו היו סכין לוהטת בחמאה קרה.  העיניים והפנים שלך, הדליקו אותי ממבט ראשון, הפנים היפות שלך שגרמו לי לפנות אלייך אז באזכרה, בבית הקברות.  פנים שהציתו בי את הרצון להכיר אותך, לדעת אותך, לכבוש אותך כאילו היינו אישה וגבר ראשוניים.

הייתה התעלסות מדהימה, נשיקות רבות, שני אנשים כמעט עירומים, חום ומשיכה בלתי מוסברים.  הייתה כאן סטייה מדרכים של חיים.  מה אני מדבר על סטייה, הייתה כאן הדחה מהדרך, לשני הצדדים, לך ולי.  אמרת לי קודם, באחת השיחות כי אם כבר נידחים אנחנו מדרך של ישר, מוטב שנחווה זאת בעונג ובסערה.. וכך היה.  בכל זאת שמרנו על הבתולין שלך, כי זה חשוב לך כבר שנים ואפילו לא התנשקנו, כי לי היה חשוב שלא להדביק אותך בהצטננות שלי.  בכל זאת נשיקות רבות היו, נשיקות שלך לי ונשיקות שלי לך, התמלאתי ריגוש כשנשקת לי לשפתיים ואני שמרתי אותן סגורות, שומר ומגן עליך ממה שטורד אותי.  אהבתי לנשק את פנייך, כמו מצייר לי אותן בדמיוני, שפתיי המכחול שמביא את השלמות הזו אלי, עמוק לתוכי.

כל כך מהר נפתחת אלי, ללא מאבק מיותר עם עצמך, זרמת עם מה שהרגשת, עם התחושות, עם האווירה.  כל מה שהיה סביב, לא ממש היה חשוב לי ולך, רק עוצמת התחושות, התשוקה, ההתרגשות ובמיוחד השלווה המושלמת שלנו יחד, עם ובלי מילים.  אהבתי את הפתיחות הזו שלך (עד כמה שזה נשמע מצחיק ממי שטרם ידעה גבר במלוא מובן המילה).  אהבתי שבאת כפי שאת, לא שיחקת משחקים.  אהבתי שאת לא נבוכה או בושה בגופך או במה שאת מרגישה.  אני לעומת זאת הייתי קצת נבוך, אני לא רגיל להיות עם מישהי במיטה מבלי להיות בה בתוכה.  אך מאידך, איתך, איתך הרגשתי שאני בתוכך בצורה שונה, אבל יחד עם זאת, בתחושה מלאה בפני עצמה.

אני מת לזיין אותך

משתוקק אליך כאן איתי

אך לא, את לא לצידי

והתשוקה בוערת בי

אני לא יכול לזיין

אז אני יושב וכותב

כותב לך סיפור וגם שיר

מתאווה לגעת בך,

לפחות במילים

כתבתי לך מילים חמות

התשוקה, עזה כשהייתה

התאווה לגופך היפה,

בי הציתה תבערה עזה

אז כתבתי, אז מה.

ליטפתי את הזין שלי

חשבתי על המפגש הצפוי

והרגשתי איך הגעגועים

עצומים, גואשים בקרבי

יא בוגד, איך אתה יכול

נאמן לעצמך או גם בך תבגוד

יא בוגד, איך כיבית אותי

מה עם התשוקה שלך

יא אוהב, תן לי עוד

אני ניזונה מאהבה

יא אוהב, אל תחדל

אמור לי מה איתך

יא זוֹנֶה, אני רוֹצָה אותך

תן לי עוד ועוד מעצמך

לך תבוא רק איתי

או בעצם, מה איכפת לי

דרך כפולה ומרובעת

בה הולכות קבוצות שונות

בוחרות בחירות מותעות

ולבסוף, פשוט נמוגות.

אני מסתכל במראה וחושב

האמת משתנה, לא קבועה

ואני זורם איתה או

האמת מעקמת אותי בדרכה.

 הייתי מת להיות איתך ממש עכשיו. מממ... עכשיו עשיתי הפסקה, צילמתי את עצמי בעיני רוחי כך כאילו הייתי המצלמה הנסתרת שלך.  את רואה את התשוקה שלי אליך ניבטת בעיניים, בשפתיים הנשלחות אליך כמעט ומנשקות..  את רואה את התאווה שלי אליך.. אוף איך הייתי רוצה להרגיש את הרגליים שלך כרוכות סביבי, את הידיים שלך אוחזות במותניי כשאני נע, דש בתוכך ואת מגלגלת עינייך למעלה ממוקדת בעונג שאנו יוצרים, מביטה בי במבט הזה שלך שמביא אותי להתרוממות ולא רק ברוח.  אני נושם עמוקות בניסיון נואל להירגע אך ללא הועיל.  הריח שלך פתאום כל כך מוחשי בזיכרוני, הריח העדין הזה, כמעט ולא נתפס, מרחף בשלהי התודעה שלי ורק מעורר את כל המערכים הנכונים, מתאים לי,כל כך מושלם, כה מרגש ועדין, מגרה ומעורר.

מה יהיה עם הפרידות הללו, מה עם המרחקים שגם כשהם כל כך קרובים ואת ממש לידי.. אם את לא ממש איתי. זה מרגיש כבגלות, שוחר את עיר האלוהים, נרדף במרחקים מארץ מולדת.  את מאהבת מולדת שלי, את שאיתך נוצרתי מחדש, צמחתי למה שאני, את המופלאה בנשים, את החלק השני שלי.  אני כבר לא יכול להכיל את הפרידות הללו, לא יכול לסבול את הימים, אף לא את השעות ואפילו לא את השניות לפני שאני נוגע בך, אפילו אותם חלקיקי שניות.. מוציאים אותי מדעתי.  רק כשאני נוגע, נמצא עמוק בתוכך או אפילו בשנייה שקווצת שערך לוטפת את אצבעי הקטנה, רק אז אני נרגע מהתשוקה המטורפת לך.  רק אז אני מביט בך כשואב אותך אליי פנימה, לכבות את שריפת הגעגועים, את הרצון שחזק ממני להיות איתך ובך.

כל כך הייתי רוצה לראות אותך יושבת עליי עירומה, פתוחה, נוטפת ומרוגשת עולה ויורדת בריגושים מטורפים של שנינו.  הוורוד הרטוב והמקסים הזה שאני ניצב בו בתוכו, ממיס אותי בתוכי ומקשיח אותי בעת ובעונה אחת.. התנועות הללו של הגוף שלך עולה ויורד מצביע למעלה עם שתי עיני פטמות זקורות, מביט בי לשנייה ושוב נע, מהפנט אותי בתנועה המרעידה אותך כולך, מחברת אותך אליי בצורה כה החלטית, כה נעימה.

אוף.. הייתי רוצה להישען עליך חזק, שתי כפות ידיים חמות וחלציים בוערים, להרגיש אותך רוטטת תחתיי, מנעימה לי נעימות ונעימים, עונה למוסיקה שאני מנגן עליך עם כל כלי הנגינה שלי.  כל כך הייתי רוצה לנשק אותך, לטעום את שפתייך ולהביט עמוקות בעינייך, ביופי הזה המתעצם עבורי, עינייך היפות מביטות בי שוב באותו מבט שלי.  לראות בעינייך את הרגשות שלך, את התשוקה אליי, לראות את המבט שמשקף את כל מה שקורה בי.

אני רוצה שהלילה תלטפי את עצמך ותחשבי שזה אני.

            "לכי לראות אם המים חמים" ביקשתי ממנה, עדין שוכב מתנשף לצידה.  'נשים' חשבתי לעצמי 'שעה של התעלסות והיא רעננה כאילו זה עתה נפגשנו'.  היא רכנה לעברי עם חיוך מרצד בעיניה היפות, נשקה לי וקפצה מהמיטה. 

הנחתי את זרועי תחת ראשי ובהיתי מאושר בתקרה, מלא סיפוק מהמקום הקסום ומהאישה המטריפה שאיתי.  היה שווה לחכות, אין ספק שהיה שווה לחכות למקום ולזמן שבו היא חופשייה ויכולה להיות איתי במלוא רמ"ח ושס"ה, יותר מכפי שפיללתי שאפשרי.  'מעניין מה היה בעלה אומר לו היה יודע' חשבתי ותהיתי מה ההרגשה לענוד צמד קרניים אימתני.  'מי יודע' חשבתי 'אולי גם אני כבר מעוטר, למרות שאיני מרגיש דבר..'

            "לא חמים במיוחד" היא אמרה וניתקה את חוט מחשבותיי, הבטתי לכיוון הג'קוזי ונשימתי נעתקה.  היא עמדה שעונה על ברכיה לשולי הג'קוזי, נטויה קדימה וידה מושטת לברזים.  על מנת לאזן את עצמה הבליטה בלי משים את ישבנה לאחור והמראה היה משובב איבר ונפש..  כמו ציור של לב, משרטט קו מעוגל התוחם את עגבותיה המתעגלות לירכיה, ברכיה קצהו המתוק של הלב.  ובמרכז, בליבו של אותו לב שחום ויפה, פרחו להן סמוקות שפתי ערוותה, בוהקות, מעט רטובות רומזות לי רמזים.

לא יכול הייתי לעצור בעצמי, אמרתי לה שלא תזוז והיא קפאה במקומה, שפתיה מחייכות מזמינות, מטריפות עליי את דעתי.  באתי אליה ובאתי עליה וביד נטויה נטעתי בה את מה שעוררה בי אותה אישה קסומה.  לאט לאט התחברתי אליה הישר ללב הפרח שהיא ציירה לי מבלי משים.  נעתי לאט עד ששמעתי את נשימתה נעתקת, שמעתי את אנחתה וידעתי שאף היא מתאווה לי וחושקת, חושקת בי, בנו ובמה שקרה.

זו הייתה התעלסות או אולי בעצם אהבה מטורפת, מי יודע ולמי איכפת.  רק החיבור הזה ביננו והמראה של הלב שציירה לי, לנצח בזיכרוני נחקק. 

לפני חודשיים רכשתי את האופנוע הזה ואני נהנה מכל דקה של רכיבה...