זהו זה... אהבות

לפי סדר כרונולוגי, הייתה תאונה אחת עם רכב דו גלגלי ללא נזק לכלי ועם פציעות שטחיות אך מעצבנות ברמות אצלי.  לאחר מכן הייתה תאונה עם מטוס ביצ'קרפט שכור, נזק של כמה אלפי דולרים למטוס ואצלי, אפילו הגאווה לא נפגעה.  התאונה הבאה הייתה עם המטוס הראשון שקניתי, ריסקתי אותו לנהר ואני והנוסעת שלי יצאנו רטובים, איבדתי את העדשות שלי, כך שאחרי טיסת הצ'ארטר לשדה התעופה ממנו המראנו, היא נהגה חזרה, אבל המטוס, טוטל לוס שחבל על הזמן.  התאונה הבאה הייתה אף היא עם המטוס שקניתי מכספי הביטוח של המטוס הראשון, הייתי עם שותף שלי והיה נזק קטן למטוס וגדול לגאווה שלנו, ללא שום נזק פיזי.  למותר לציין שתיקנו את הנזק והמשכנו לטוס במטוס ההוא עוד הרבה שנים.  רק כשמכרנו אותו, הזהרנו את הקונה שהמטוס קשה מאוד לנחיתה, רגיש ומצריך הרבה אימונים על מנת להיות מסוגלים להנחית אותו בצורה חלקה ומקצועית.  מקץ כמה שבועות, הקונה התקשר אלי ורצה לקנות גם את מצנח החירום שלי, שאלתי אותו על הנחיתות והוא ענה לי שהגלגלי המטוס לא היו מכוונים כראויי, הוא כיוון אותם (אליינמנט) ומאז המטוס נוחת בקלילות וללא מאמץ.  הרגשתי ממש מטופש, אבל נחזור לענייני תאונות.

התאונה הבאה הייתה עם אופנוע בארה"ב במהלך טיול אופנועים קסום בהרי האפלצ'ים.  נזק קטן לאופנוע ואני, פורקתי לגורמים, ברזלים ופלטינות (בעצם זה טיטניום אבל מה זה משנה) פגיעות בחוט השדרה, וכאבים שעד היום לא מרפים.  לקח לי כמעט שלוש שנים עד שקניתי אופנוע חדש ומיד, תוך חודש הפכתי אותו באיילון, כמה אלפי שקלים, ופציעות שטחיות לבעל האופנוע המבויש מהטעות הטיפשית שעשה.  בתאונה נוספת, נכנסתי במי שעצרה לפניי והתהפכתי, היות והצלחתי לעצור כמעט לחלוטין, לא היו נזקים לאופנוע או לרוכב הגאה ששתה בקבוק מים והמשיך לעיסוקיו כאילו לא קרה דבר. 

ואז הגיע יום שישי אחד.  נסעתי לבילוי הרגיל, בריכה ולאחר מכן הקניון שליד המרינה, לישיבה מהנה בבית הקפה וביאכטה מביט בנשות ישראל היפות המסתובבות במקומות יפים במיוחד.  אני יודע שזה נשמע מעט פלצני אבל זה בדיוק כפי שזה נשמע, בית קפה ואחרי זה יושב על הסירה עם עיתון,  מברך חברים ומוקירים, נותן לתנודות להוביל אותי אט אט לסיאסטה ההכרחית.  אבל זה לא מה שעליו רצית לכתוב, עסקנן בתאונות ולא בהנאות, בפוסט הזה לפחות.  כפי שכבר כתבתי לפני הסטייה מהדיון, נסעתי לתומי בשדרות רוקח בת"א, מאיץ לעקוף בנתיב הימני את המשאית והתנועה הכבדה שבשני הנתיבים השמאליים ואז, ממש מולי, במקום שאראה מכונית נוסעת קדימה, שאוכל לעקוף בקלילות, אני מבחין בשבריר שנייה במכונית שמהבהבת שלל צבעי אדום ולבן, כן כן, היא נוסעת בהילוך אחורי, לקראתי.  לחצתי על הבלמים וידעתי שבחיים לא אוכל לעצור, הגלגל הקדמי החל להתנודד בחוזקה מצד לצד, האופנוע הזה לא תוכנן לעמוד בכאלו בלימות אלימות, מעוצמת הבלימה האופנוע החל לאבד שווי משקל, דחפתי את עצמי מהאופנוע שהתהפך וננעץ ברווח שבין המכונית לכביש, וזו עוד המשיכה וממש עלתה עליו.  אם הייתי נשאר יושב במושב האופנוע, הייתי נהרג מיידית בין פטיש האופנוע לסדן המכונית.  אבל כפי שכתבתי קודם, בשבריר שנייה, הדפתי את עצמי מהאופנוע, החלקתי על הכביש על הצד והגב מרחק של כעשרה מטר, מבצע את מה שהייתי צריך לעשות עם האופנוע, עוקף את אותה מכונית.

שכבתי על הגב, מניע יד ימין, יד שמאל, מסובב את הראש ומניע רגלים ואז קמתי במהירות לכיוון המדרכה לפני שנהג גאון אחר יעלה עליי ויסיים את המלאכה.  אין ספק שטעיתי, נכנסתי לעקיפה מימין במהירות וללא שדה ראיה, גם במקום לנסות ולחפש נתיב מילוט (מה שכל הזמן משננים לנו בקורסי רכיבה מתקדמת) תקעתי עיניים במכשול וניסיתי לבצע בלימה בלתי אפשרית.  מצד שני הגבתי נכון בזה שהדפתי את עצמי מהאופנוע, החלטה מהירה, החלטה אינסטינקטיבית בעקבות ניסיון לא מועט, החלטה שבדיעבד הצילה את חיי.

ארבעה אנשים היינו צריכים על מנת להרים את חלקה האחורי של המכונית ולחלץ את האופנוע הלכוד בינה לבין הכביש.  האופנוע מרוסק ללא היכר, מיכל הדלק נראה כמו אקורדיון סגור, הבולמים הקדמיים.. מי יודע, המכשירים והפנסים מרוסקים לחתיכות והרדיאטור נראה אמנם כמו פרצל, אבל למרבה הפלא לא נזל. צמות חוטים חשמליים מעוותות וקרועות, אפילו המושב שלי שננעץ במפלט המכונית, קרוע ומחורר. 

ואני, בעל האופנוע, יצאתי עם כמה פצעים שטחיים בלבד.  מה לומר, ציוד המגן שלי עשה את פעולתו הברוכה, המעיל נקרע לגזרים, הכפפות הקריבו את חייהן הקצרים שלא לדבר על הקסדה ששמרה את מה שהיה בתוכה ארוז באריזה המקורית.  בקיצור, אם מי מכם מכיר רוכב אופנוע, קטנוע או טוסטוס שרוכב ללא ציוד מגן, אמרו לו בשמי שהוא עושה שטות שכן אם לא הייתי מוגן, בטח היה חצי מעורי מתקלף מהשפשוף עם הכביש, שלא לדבר על תכולה של גולגולת אחת הצובעת את הכביש באפור.

סיכום זמני; חמש תאונות עם כלי רכב דו גלגלי, שלוש תאונות עם מטוסים, ביחד שמונה ואני אפילו לא חתול.  אני שואל את עצמי אם לא כדאי להפסיק לקחת סיכונים. 

במחשבה שנייה, הרי הרשימה לוקה בחסר שכן צריך להוסיף גם שתי פציעות שנבעו מהעובדה שיש לנו כאן במדינה צבא ועברתי מלחמה או שתיים.  יותר מזה, נזכרתי הרגע גם בשתי 'תאונות' עם יאכטות אבל אלו היו ממש קלות, נזק יחסית קטן ליאכטה (שריטות מתחת לקו המים).  פעם אחת במנהטן, על הסלעים ליד פסל החירות בהפלגה הראשונה בה הפלגתי לאחר שרכשתי את היאכטה.  להפלגה ראשונה זו הזמנתי (ביצים מפלדה או סתם טיפש) שתי אורחות.  אם ובתה, שתי חתיכות מדהימות שביקרו במרינה בה עגנתי.  הבת שחרחורת עם שדיים ענקיים והאם בלונדינית ומבורכת פחות מבתה.  שתיהן בביקיני לוהטים ומעוררים, השתרעו להן בשלווה על הסיפון, מצמצמות את הביקיני על מנת להגיע לשיזוף אולטימטיבי.  ממש לידי הן שכבו וקשקשו על נושאים שמשום מה אני לא זוכר במפורט.  בשתיהן חשקתי ואף אחת לצערי, לא זיינתי (אולי בגלל שלא בטחו בי כסקיפר, לאחר הסיפור עם הסלעים).  הפעם השנייה הייתה על ריף אלמוגים באי טרופי אקזוטי צפונית להונדורס.. אבל את אלו כאמור, אני לא סופר.

ובמחשבה שלישית, הרי הרשימה לוקה עוד בחסר שכן צריך להוסיף גם הפציעה כשהייתי לא רק הולך רגל אלא גם ילד בן 10 וראיתי משהו שמשך את תשומת ליבי כל כך, שירדתי לכביש מבלי משים ומכונית כמעט ופירקה לי את הברך..   נו, מה שחשבתי לשמונה תאונות הפך לתריסר עגול ומיד לאחר מכן לשלוש עשרי תאונות באוויר בים וביבשה..  אם כך, אני לא חושב שאפסיק לקחת סיכונים, אמשיך לי לחגוג לקראת התאונה הבאה וגם זו שאחריה ואחריה רק שאוכל להמשיך ולעשות דברים מהנים ומעניינים גם אם הם כרוכים במעט סיכונים (ואם חייבים אז גם תאונות פה ושם, במיוחד כל עוד אפשר לספר עליהן.. ולצחוק).