זהו זה... אהבות

עכשיו אני לא בטוח את זה באמת קרה או שזה היה חלום.  אני זוכר בעיקר איך שכבנו שלושתנו במיטה, סחוטים אחרי יום קשה.  אני כבר רגיל לשכב בקצה, הנחתי את כף היד על קצה המזרן כך שהאגודל היה מתחת לירך שלי, מונע מכף היד להישמט מטה לצד המיטה.  את היית צמודה אלי והזקנה בצידה השני של המיטה.  היינו הרוגים ושלושתנו נרדמנו מיד, שינה עמוקה וללא חלומות.

החלום היה כל כך ארוטי.  היינו שנינו נעולים אחד בשנייה והאחת בשני, נעים לאט כאשר כל עצב חש את העונג המרבי האפשרי.  מין תשוקה ללא תנועה, נגיעות עדינות של עירום, שפתיים מרחפות מלטפות ואני נעוץ עמוק בתוכך, לא נע, רק פעימות הלב ההולמות בזין שלי מענגות אותך ואותי.  התעוררתי לאט עם הרגשת של לחץ אדיר בחלציים, הרגשתי את ידך, מלטפת אותי בעדינות, ראשך קרוב לזין שלי, מתבוננת בו בריכוז רב.  שערותייך אסופות חושפות את צווארך, שדייך שטוחים כנגד גופי, חמים ומזמינים.  רגלי לכודה בין ירכייך, להט ערוותך מסעיר אותי כשאת נלחצת אלי, מניעה את האגן בתנועות קטנות, התנועות שמטריפות את דעתך. 

אני לא יודע כמה זמן את כבר מלטפת אותי, התמזג לי החלום במציאות.  מזמן לא עמד לי כך, העטרה גדולה ונפוחה, סגולה ורותחת למראה.  כל נגיעה שלך התגברה לרעם של תחושות עונג כואבות ומרגשות.  לא נעתי, לא העזתי להשמיע קול, לא רציתי להעיר את הזקנה, גם עליה עבר יום לא קל.  הליטופים שלך היו כה עדינים אבל הייתי כל כך מגורה שלא יכול הייתי להחזיק מעמד.

הרגשתי את הרעד מתחיל כמעט מכפות הרגליים, עולה ומתגבר לאיטו כמו גל של צונאמי.  נגעתי בך אבל את כבר ידעת.  הרכנת את ראשך, את והזקנה לקחתן אותי בשפתיים חמות.  הייתי כל כך מופתע כשראיתי אותה מצטרפת אלינו אולם כבר לא יכול הייתי לעשות שום דבר לבד מלהיכנע לעונג המוחלט.  כה מגורה שהגל הענק לקח אותי איתו ולא יכול הייתי לעצור את האביונה.  כל גופי פעם, ואז השחרור המבורך, נתזים לבנים של זרע נפלטו כמו התפרצות לבה חמה.  הייתי אני זה שצעק, הבנתי רק כשהשתתקתי ואת נאנחת את האנחות העמוקות האלו שמגיעות מתוך תוכך.  ושוב שלווה כשהן השתרעו לידי.

הדכדוך גבר מיום ליום, היא הרגישה איך הוא עולה בה כמו גאות בחוף איטי.  כמעט ולא מורגש אבל בלתי ניתן לעצירה.  דכדוך שפורט על נימי הדיכאון ובאחת הפך לכזה ובמלוא עוזו.  שכבה במיטה פוחדת לזוז, כאילו כל תנועה עלולה להפיל אותה לרצפה שליד המיטה ולנפץ אותה לאלפי רסיסים.  כולה עטופה בדיכאון שהיה תמיד וצמיד יהיה כאילו כל החיים האחרים אינם ולא כלום.  רק ממשות אחת היא מצליחה לחוש הכאב העצום שאוחז בה מהבטן לעורף ולראש.  לאט לאט התכווצה לתנוחת עובר, מחבקת את רגליה על מנת לשמור על עצמה קיימת.  היא הרגישה כאילו כל כולה תלויה בחוט השערה ואם תאבד אותו תימס לכלום ותעלם.

צלצול הנייד חדל לשנייה וחזר, עוד יותר חזק ממה שהיה קודם, הפסיק לשנייה ושוב חזר במין מעגל שבתחילה השיק למעגל הדיכאון בו הייתה, כל צלצול מחדיר משהו מעבר לעננה הסמיכה שהקיפה אותה, כל צלצול כמו קרן אור החודרת ערפל סמיך עד שניתקה בלי כוח מעצמה והושיטה יד לטלפון.  היא שמעה את קולו אך לא הייתה מסוגלת להבחין במילים, רק הטון היה כמו גלגל הצלה שהושלך לטובע.  היא נאחזה בקול והרגישה את ענני הדיכאון מתפוגגים עוד מעט.  הכוח שלו חילץ אותה מהרגשת השבירות שלה, היא שוב חשה כממשות אחת מאוחדת ולא כמו אוסף חלקיקים אקראי.

דחיפות נשמעה בקול שלו ובבת אחת היא החלה לא רק לשמוע את הקול אלא גם להבין מילים, משפט ואז השתחרר גרונה החסום והיא ענתה לו בהיסוס. היא אמרה לו 'כן אדוני' ולא היה לה מושג איך, אבל היא ידעה שאם תעשה את כל מה שיאמר, תבוא גאולה מהכאב. 

פתאום הרחוב היה ריק מתנועה

לא אנשים, אף לא אדם אחד

אפילו העורבים לא קרקרו את משנתם

הדרורים לא הטרידו את היונים מארוחתן

הרחוב כמו קפא

ולשנייה השקט רעם.

ארגנתי את הפרחים בארונה של אשתי.  ראשוני המנחמים החלו להגיע.  לקח לי מעט זמן לארגן את הוורדים האדומות כך שיכסו את חלקו הפתוח של הארון.  הרגשתי לחץ איום בתוכי, כאילו אני מתחת לעשרות מטרים של מים באוקיינוס העמוק.  פרח אחד, לא היה במקום, עם יד שמאל החזקתי את שאר הפרחים על מנת שלא יזוזו והנחתי את האחרון כך שזה יראה מושלם.

נסוגותי מהארון כמה צעדים ועמדתי לידה.  היא אמרה לי משהו מנחם וחיבקה אותי ביד אחת. 

'כל כך הייתי רוצה' עניתי לה  'שהיא תראה כמה יפה כאן הכל'

ואז לא הייתי יכול להכיל את הכאב, נפרצו סכרי הדמעות ובכיתי על מה שלא ידעתי עוד.

פרסמתי פוסט ובו חמש פנטזיות.  אחת אינן שלי, אחרת טרם הגשמתי, אחת חדשה ושנייה ישנה, יש שמתאימה ליום חורף ואפילו ליום קיץ חם וזו כמובן רק תחילת הרשימה.  מי ייתן ובשנה החדשה, תהיינה עוד כמה פנטזיות מוגשמות אבל עוד הרבה אחרות שלא אגשים, שרק אחלום עליהן.  כל כך חשוב שהדמיון יעבוד ועמו התקווה.  שנה טובה לכולנו. 

ביקשתי לקבל עוד פנטזיות של אחרים ואכן, הנה הגיעו פנטזיות חדשות עטופות בנייר של צלופן, כמה מגרה לגלותן אט אט, לקרוא אותן בחדר עם קמין מרצד, לדמיין ושוב לקרוא.. כמה נעים וחם.

• בא לי להשכיב אותך עירומה על גבך, רגליים קשורות מעבר לראש, ברכיים לצידי הפנים, ישבן וכוס פונים אל על.  הייתי רוצה ללטף את הכוס שלך, ללקק את הדגדגן ואז, כשתהיי רטובה ומוצפת לחלוטין, להחדיר אליך נר של שבת, לברך ולהדליק אותו.  את הפמוטה שלי... אני רוצה לצלם אותך כך.

• אמרתי להן שיגיעו לחדר ויורידו את הבגדים ללא מילה, אחת תשים קטורת סביב והשנייה נרות, אחת תחמם את השמן והשנייה תתחיל את המסג'.  'אני רוצה' אמרתי להן 'שתתעלמו ממני כאילו לא הגעתי והצטרפתי עירום למיטה'.  אני רק ארצה לזיין מאחור את זו שהישבן שלה פונה אליי, זו שיורדת לשנייה.

• אני רוצָה שביום שישי, נשב בקפה בקניון ונקרא עיתון.  ללא מילה, רק מידי פעם, לטיפה או מבט חטוף בפנים סומקות, עד שלא נחזיק מעמד.  רטובה כולי ורועדת, רוצָה אותך כל כך, אקח אותך למטה, למכונית שהחניתי בפינה נידחה בחניה ושם במושב האחורי, אפשיט אותך ואחדיר אותך אלי בצעקה גדולה.

• אמרתי לך שתבואי עם שמלה או חצאית כי אני ארצה להחליק לך אצבע תוך כדי שיחה, להרגיש כמה את רטובה, ארצה לשאוף את הניחוח שלך..  ואז, תוך כדי שיחה, אכופף אותך על השולחן, אפשיל את החצאית או השמלה ואחדיר לך את הזין שלי כך ישירות ובפשטות עד שתצעקי די.

• בא לי שתחכי לי עירומה, רגליים פסוקות, ידיים למעלה אוחזות באפריון המיטה. עינייך מכוסות וכמה נרות ליד.  בא לי להצליף בך, הצלפה ועוד אחת, ואחת שתפגע לך בערווה או בדגדגן.  בא לי שתספרי את ההצלפות 'אחת, תודה לך אדון, אפשר עוד אחת' 'שתיים, תודה לך אדון, אפשר עוד אחת'..

אחת מהפנטזיות אינה שלי, אחרת טרם הגשמתי, אחת חדשה ושנייה ישנה, יש שמתאימה ליום חורף ואפילו ליום קיץ חם וזו כמובן רק תחילת הרשימה.  מי ייתן ובשנה החדשה, תהיינה עוד כמה פנטזיות מוגשמות אבל עוד הרבה אחרות שלא אגשים, שרק אחלום עליהן.  כל כך חשוב שהדמיון יעבוד ועמו התקווה.  שנה טובה לכולנו.   

אשמח לקבל עוד כמה פנטזיות של 50 מילים, או קישורים לפנטזיות כאלו.. בבלוגים אחרים.  אם תהיה הענות, את הפנטזיה האהובה עלי ואחרות, אפרסם כקישורים וכמובן בפוסט חדש של "אוסף הפנטזיות הקצרות".

השלפוחית שלי לחצה כל כך שלא היה מצב שהייתי מגיע למקום רגיל, הלכתי מסביב לבית וחשבתי להשתין מאחור.  כבר במעבר בין הבתים הרגשתי משהו מוזר, מצד ימין, בבית מספר 25, היו כמה תאי מקלחות ושירותים, צמודים לגדר האחורית.  חשבתי לעבור את הגדר בין מספר 23 בו הייתי למספר 25, אבל זו הייתה גדר תיל עם שפיצים מאיימים.  יכול הייתי לחזור לכיוון הרחוב ושם לעבור לצד השני של הגדר אבל חשבתי לעצמי שמה זה כבר משנה וגם התאים היו מלאים בפועלים זרים שהתקלחו והסתובבו ולא רציתי להתפרץ בינם.  המשכתי ללכת וראיתי שיש שם, בבית הסמוך, מערכת מתוחכמת לטיהור מי השירותים והמקלחת שמסננת את כל הסבון והלכלוך ואת המים הנקיים מפנה לחצר בית מספר 23, זה שנכנסתי אליו.

החצר האחורית הייתה ענקית, טובלת בירק עם כמה עצים גבוהים מאוד, העצים צימחו אל על, עברו את ארבע קומות הבתים שסביב ופרצו אל השמש בינות הגגות.  האזור עצמו היה מוצל, מכוסה שיחים נמוכים עם עלווה ירוקה וסמיכה שכיסתה כל פיסת אדמה.  במקומות מסוימים היה הבזק של מים שנקוו, מים שטרם חלחלו לאדמה.  לחצר היה ריח מיוחד של יער טחוב מעט, אך מלא חיים וירוק עד כדי שמחה.  גורת הנמר הביטה בי בעיניים סקרניות אך ללא פחד.  מבט יציב מבלי למצמץ או להסיר את עיניה ממני אפילו לדקה.  כף רגל ענקית אחת הייתה גלויה וקצה זנבה נע כמטרונום למקצב בלתי נשמע.

הנמרה חייבת להיות בסביבה, במיוחד בסביבה עירונית כזו, אין היא צריכה ללכת למרחקים גדולים על מנת להביא טרף.  ידעתי שהיא הרבה יותר קרובה מכפי שהייתי רוצה, קרובה ומסוכנת כי ראיתי את הגורה שלה.  הרגשתי את עיניה קודחות בי ומבלי לעשות שום תנועה פתאומית, שיניתי את כיוון ההליכה ימינה אל הגדר.  פחדתי, הרי נמרים הם אשפי ההסוואה ולמרות שבדרך כלל הנמרים העירוניים לא תוקפים בני אדם, לא ידעתי אם אני מהווה איום בעיניה בגלל קרבתי לגורה.  עוד שני צעדים והבחנתי בה בזווית עיני.  צבע הפרווה שלה לא הועיל בינות הירוק שסביב, ראיתי אותה כורעת, מוכנה לזינוק פחות מארבעה מטרים ממני.  ידעתי שאם ארוץ לא אצליח לברוח ממנה אלא להיפך, אדרבן אותה להתקיף.  ליבי הלם בחוזקה והזמן האט סביבי.  פניתי לעברה, זרועות פתוחות לצדדים על מנת להגדיל עוד יותר את קווי המתאר של גופי.  הרכנתי ראש וגוף מעט קדימה, גבות קשורות ופרצוף כועס ומאיים ככל האפשר, יחד עם זאת עשיתי צעד קטן לכיוון הגדר.  חשבתי שאם אזרוק את המגבת על גדר התיל ואזנק עליה, אולי אוכל לצמצם את הפציעה מהגדר ומה שלא יהיה זה יהיה עדיף על שיני הנמרה.

ארבע גברים נכנסו לחצר מדברים בקול רם על תוצאות המשחק האחרון ועל הדרבי המתקרב ובא ולא ידעו שהם הצילו אותי.  היא הביטה בהם, שקעה על גחונה ונטמאה בצמחיה הירוקה.  נשמתי לרווחה וצעדתי לכיוון היציאה מחצר בית 23, עברתי לצד השני בין הפועלים הזרים שלא ראו דבר רק הביטו בי בעיניים מלוכסנות וקרות.  נכנסתי לאחד התאים והתפניתי, כולי רועד.

לכאורה, פגישה רגילה בבית קפה אבל היו שם כמה זרמים בלתי נראים ופגישות נסתרות מהעין, שהשפיעו על חיים של שלושה אנשים, אבל אני מקדים את המאוחר ואולי נתחיל בהתחלה.

שתי התחלות, אחת בעולם הווירטואלי והשנייה בעולם המעשי.  פגישה אחת בענייני עבודה ועוד פגישה של שיחות וסיפור שנקרא, התרגשות משותפת וחיוכים, המבטים החודרים שלו וההסמקה שלה הובילו אותם איש לזרועות רעותו כאילו ומצאו את החצי שמשלים אחד את השנייה.  בהתחלה היה הקשר כמו קשר כימי בלתי מוסבר, משיכה עצומה ואווירה ארוטית שהייתה הילה סביבם.  בהמשך היו מכתבים ושיחות בהם לאט לאט נחשפו, שני אנשים חזקים שנפתחו בזהירות וללא חיפזון.  ואז הייתה נסיעה של שבוע לחו"ל שבה הם נדלקו, נשרפו באש של תשוקה לא ממומשת, של רצון עז להתחבר, הוא איתה והיא איתו, החיבור המושלם שבאמת בא, מיד משחזר.  הוא ומחמל נפשו, הוא ואהובתו.

החיבור הפיזי, הנפשי והרגשי בין השניים היה שלא מהעולם, שעות ארוכות של שכרון חושים, התעלסות עולה ויורדת כמו גלים באוקיינוס רחב, היא צועקת לו שירי אהבה ותאווה והוא מגרגר ונוהם, ואוחז בה בחוזקה ומפלח אותה שוב ושוב, עוד ועוד עד ששניהם נופלים שדודים, נחים כמעה ושוב מתחילים מחדש.  שעות ארוכות של מעשה אהבה כפי שלא חוו מעולם והם כבר לא ילדים בני יומם.

התחלה שנייה הייתה של מילים מצוירות על מסך, מילים שציירו תחושות, הביאו תגובות שהלכו והפכו אינטימיות וקרובות.  מילים שלוו בתמונות, "התחלתי גם לצלם את עצמי, לא רציתי לשלוח תמונות של פנים, הייתי מצלמת צילומים ארוטיים - מתגרה ומגרה...  חלקי גוף מכוסים בבד שקוף, תנוחות מזמינות.."  התמונות ששלחה, שרטטה לו חלקים נבחרים של גופה היפה, לאט לאט נחשפה בפניו, חשפה את גופה ואת נשמתה. 

כשהכתיבה הפכה יותר ויותר אינטימית, היא חלקה איתו סיפורי חיים שלא חלקה עם אף אחת והוא חלק איתה את יופיו של סיפור הפגישה עם מחמל נפשו וכתב לה משפט מרומז מאוד, על כך שאהובתו הייתה רוצה לצרף אישה לחגיגות הפרטיות שלהם.  היא התרגשה וענתה "משפט אחד שלך לא הבנתי בהתחלה... קראתי כמה פעמים. הבנתי כל מילה אבל לא את חיבורן יחד. כבר רציתי לבקש ממך תרגום, עד שהבנתי מה המילה החסרה שם שמחברת הכל למשפט, שפתאום גרם לי לחוש חום נעים בתוכי, אפילו הסמקתי... אני קוראת אותו שוב כדי להישאר עם התחושות שהתעוררו."   מממ... היא הרגישה את ההתרגשות עולה והוא התרגש כי נראה היה שמשהו מרתק מתפתח ממש כך פתאום עם אותה אישה יפה.

הוא הזמין את אהובתו ואת האישה השנייה לפגישה בבית קפה.  לאהובתו לא אמר מילה ולאישה סיפר שביום ושעה מסוימים, יהיה בבית קפה אחד מסוים עם אהובתו.  הם יישבו בפינה אחת של בית הקפה ליד עציץ פיקוס גדול, קרוב לחלון.  הוא אמר לה כי קרוב לוודאי שיידע מי היא, בכל זאת כבר ראה כמה תמונות שלה, למרות שאת פניה, טרם חשפה.  גם אם יאהב את מה שיראה, לא ייגש אליה אלא רק יסמן לה בדרך כלשהי, יחכה וימשיך לשוחח עם אהובתו.  אם היא תרגיש בנוח, ותחפוץ להמשיך, ביקש שתבוא אליהם לשולחן, תציג את עצמה ותצטרף אליהם לפגישה.

ביום היעוד פגש את אהובתו בבית הקפה, המתח הארוטי הרגיל בינם, ניצת מייד.  הוא נגע בכף ידה באצבעו וחש כאילו זיקים עפו שם, רק מהנגיעה.  עיניה ברקו והיא חייכה אליו, מכשפת אותו כפי שרק היא ידעה.  השיחה הייתה בקולות נמוכים, שיחה אינטימית על נושאים שונים עד שאמר לה ש'היא' כאן.  "מי?" אהובתו שאלה והוא סיפר לה על המתנה שהכין לה ולו, ולעוד אישה.  לרגע נעתקה נשימתה, עיניה גדולות בהפתעה ואז, המתיחות שלו ירדה משראה את ההסכמה המרומזת וההנאה בעיניה, את הריגוש והסקרנות בה היא התבוננה סביב, מנסה לנחש מי האישה.  הוא כבר ידע, ליד הדלפק ישבה אישה לא גבוהה, בעצם מעט נמוכה או 'קטנה' כפי שכתבה לו פעם אחת.  לגופה הדקיק שמלה עם דוגמה פרחונית, שמלה מעט שקופה, צל ירכה משרטט לו תמונה מעוררת ומרגשת.  מחשוף לא גדול אבל חלק משדיה נראה וריגש אותו, זו הייתה אותה שמלה שהייתה באחת התמונות ששלחה, השמלה מול החלון בו השתקפה דמותה.  השמלה אז נראתה כאילו הייתה שקופה לחלוטין וחושפת בפניו את כל מתאר גופה.

אהובתו ראתה לאן הוא מביט ומיד הבינה מה קורה ומי האישה. היא הביטה בה במבט סוקר וכנאה שאהבה את מה שראתה כי היא חייכה לאישה חיוך כובש וחזרה לשיחה, מרוגשת עוד יותר.  הוא סימן לאישה בראשו והיא נגשה אליהם לשולחן, חייכה חיוך קל, הושיטה סיגריה ביד רועדת קלות ושאלה אם אפשר לקבל אש.  שואלת אותו בעיניה אם היא נראית לו, החשש מרעיד אות כתפה, עיניה גדולות, סומק כובש לצווארה, כל כך מושכת בהתרגשות שלה.  "כמובן" הוא אמר לשאלה שלא נשאלה, הסיגריה נשכחה והיא הצטרפה אליהם לשולחן.  אהובתו רכנה קדימה, כיסתה את כף ידה של האישה בכף ידה החמה, מרגיעה אותה ולוחשת "את כל כך יפה", "גם את מדהימה" ענתה האישה והן חייכו חיוך של הקלה.  הקרח נשבר והחלה שיחה על מהיכן את, אתה, מה עושים ואיך מרגישים, כמה ילדים ומין קירבה נוצרה כשכולם ידעו לאן בעצם מובילה השיחה, שלושתם היו מודעים למתח המיני והארוטיות שבאוויר, למרות שעדיין חששו לנגוע בנושא לשמו בעצם נפגשו.

בקול נמוך מהתרגשות אמר לאהובתו "אני רוצה שתלכו שתיכן ואת, בדקי בבקשה עד כמה הנשיקות שלה מתוקות וטעימות לך..) הן הביטו אחת בשנייה, זו סמקה מעט בספק או ריגוש שלא הצליחה להסתיר, השנייה מרוגשת אך מתנהגת כאילו זו לה הפעם המאה.  הביטו והלכו, נשארו רחוקות ממנו מה שהרגיש כשנה אך כשהן חזרו, הוא ידע מהליכתה של אהובתו שהיא מרוגשת כפי שלא הייתה מזמן.  גם האישה נראתה מעט המומה והחיוך שלא יכולה הייתה להסתיר, החיוך שקרן בפניה, הסגיר את הריגוש העצום שחשה, הוא ידע שזה יהיה עוד יותר מרגש ומסעיר ממה שחלם או קיווה להשיג.  הם קבעו להיפגש שוב, אך הפעם בבוקר אחד סתווי, במקום יותר אינטימי, מקום מתאים לשעות של סערות וריגושים.

כשחזר לביתו, בדק את האימייל וראה הודעה ממנה:  "לא הצלחתי, פחדתי עד מאוד, לא יכולה הייתי לבוא, סלח לי".

אני כמה אליך אהובתי, משתוקק להיות בך ולמלא אותך 'עד המילימטר האחרון'. חלמתי עליך הלילה חלום כל כך מוזר, חלמתי שאנחנו שוכבים מחוברים בערימה של אנשים עירומים שמתעלסים כולם עם כולם. אבל הם רק ברקע כי אני נעוץ בתוכך ונכנס ויוצא ונשען עליך ומזיז את האגן בתנועה חלקה וארוכה שוב ושוב.  הישבן המושלם שלך ממסגר את הזין שלי נכנס ויוצא, שפתייך עוטרות אותי כשאני יוצא נמשכות מעט החוצה כמנשקות אותי לפרידה ארוכה, ממאנות לתת לי ללכת ואז שוב אני נכנס ואת בוהקת מרטיבות, מוטרפת מתשוקה ואני מביט בך יפה שלי ומתענג עד בלי די, מקשיב לך מזמרת לי את שיר תאוותך. 

ברגע מסוים אני שם לב שאישה עם שיער שחור ארוך וגולש מתבוננת בנו, עיניה פתוחות לרווחה, לשונה מבצבצת בין שפתיים אדומות כדם, היא מסתכלת בי מזיין אותך וזה קצת מפריע לי, מביך אותי, מפריע לי ליהנות ממך כל כולי.  אני רוצה לזוז הצידה, לשנות תנוחה או זווית, להיות מעט מוסתר ואני יוצא ממך וזז למרשות המיטה.  הזין שלי מתוח כקשת מצביע אליך, ארוך וקשה ופועם.  אני שם לב שאת כבר משופדת על זין של מישהו אחר, ואני שולח אליך את ידי, מושך אותך ממנו לאט, הזין שלו נחלץ מתוכך כמו פקק מבקבוק יין משובח.  אני מפסק את רגלייך, פותח אותך לרווחה, הזין שלי מתוח כל כך עד כי אני צריך ללחוץ אותו כלפי מטה אל בין שפתייך.  את כולך משופעת רטיבות שבוהקת כמו אגלי טל בבוקר קריר אבל את, רותחת ובוערת ומניעה את האגן ברעידות קטנות מלאות עוצמה.  אני מחליק פנימה וממשיך באותן תנועות ארוכות, מיידי פעם נלחץ אליך כל כולי, מתחבר אליך עד כי היינו לגוף אחד, מרגיש את הדגדגן שלך פועם בשיפולי בטני ואת הרחם שלך, חם ובוער, עוטר את קצה הזין שלי.

התעוררתי, מחייך כולי...