זהו זה... אהבות

החיבוקים שהיו המסו אותי.  באת אלי בכזו טבעיות, כאילו אנחנו מכירים משכבר הימים.  באת אלי כמו לנמל מבטחים, חיבקת אותי חזק והנחת את ראשך בשקע כתפי, זה היה טוב.  זה היה מתאים, זה השקיט את השדים הלוחשים.  החיבוקים שלי באו ממקום עמוק בתוכי, מקום שאני לא מכיר, כי בדרך כלל אני נמצא בו רק זמן קצר ולא שעות ארוכות כפי שהיה אתמול.  שלוש שעות של חיבוקים ורק רציתי עוד ועוד, שלוש שעות של חיבוקים והחיבור הזה, חציו נפשי חציו גופני, הוא המהות, המטרה והאמצעי.

שלוש שעות של עילוסין, שניות ספורות של נצח  .  שלוש שעות של תשוקה, גואה לאיטה בגלים עולים ויורדים.  שלוש שעות של חיבוקים מכל כך הרבה סוגים, הרגשתי כאילו כתבנו ביחד אנציקלופדיה של חיבוקים.  אהבתי את גופך הנגלה בפניי אט אט, כל כך יפה וברה, כל כך אישה.  הפטמות הקטנות שהצביעו אליי בהתרסה, השדיים היפים שלך, כל כך מלאים, מתאימים, חפונים בכף ידי החמה.  הערצתי את הרגליים שלך, נעימות כמו משי של בגד מפואר, נהניתי אפילו מהעובדה שלא חשבת, לא התכוננת, לא גילחת..  אהבתי את הרטיבות שלך שהסתתרה בין שפתיים חמות לוהטות, מסרבת לחשיפה עד שנפתחת מעט והכנסת אותי לעולם של תשוקה נפלאה, רטיבות שופעת ומדליקה, שם למטה את קוצפת מעדנות, את אדוות גלי התשוקה.

אבל יותר מכל אהבתי להביט בפנייך, עינייך, האף הקט ושפתי המעצבים שלך.  שפתיים כה רכות ויחד עם זאת מפוסלות בידי אמן, עיניים כה יפות שחדרו אלי כאילו היו סכין לוהטת בחמאה קרה.  העיניים והפנים שלך, הדליקו אותי ממבט ראשון, הפנים היפות שלך שגרמו לי לפנות אלייך אז באזכרה, בבית הקברות.  פנים שהציתו בי את הרצון להכיר אותך, לדעת אותך, לכבוש אותך כאילו היינו אישה וגבר ראשוניים.

הייתה התעלסות מדהימה, נשיקות רבות, שני אנשים כמעט עירומים, חום ומשיכה בלתי מוסברים.  הייתה כאן סטייה מדרכים של חיים.  מה אני מדבר על סטייה, הייתה כאן הדחה מהדרך, לשני הצדדים, לך ולי.  אמרת לי קודם, באחת השיחות כי אם כבר נידחים אנחנו מדרך של ישר, מוטב שנחווה זאת בעונג ובסערה.. וכך היה.  בכל זאת שמרנו על הבתולין שלך, כי זה חשוב לך כבר שנים ואפילו לא התנשקנו, כי לי היה חשוב שלא להדביק אותך בהצטננות שלי.  בכל זאת נשיקות רבות היו, נשיקות שלך לי ונשיקות שלי לך, התמלאתי ריגוש כשנשקת לי לשפתיים ואני שמרתי אותן סגורות, שומר ומגן עליך ממה שטורד אותי.  אהבתי לנשק את פנייך, כמו מצייר לי אותן בדמיוני, שפתיי המכחול שמביא את השלמות הזו אלי, עמוק לתוכי.

כל כך מהר נפתחת אלי, ללא מאבק מיותר עם עצמך, זרמת עם מה שהרגשת, עם התחושות, עם האווירה.  כל מה שהיה סביב, לא ממש היה חשוב לי ולך, רק עוצמת התחושות, התשוקה, ההתרגשות ובמיוחד השלווה המושלמת שלנו יחד, עם ובלי מילים.  אהבתי את הפתיחות הזו שלך (עד כמה שזה נשמע מצחיק ממי שטרם ידעה גבר במלוא מובן המילה).  אהבתי שבאת כפי שאת, לא שיחקת משחקים.  אהבתי שאת לא נבוכה או בושה בגופך או במה שאת מרגישה.  אני לעומת זאת הייתי קצת נבוך, אני לא רגיל להיות עם מישהי במיטה מבלי להיות בה בתוכה.  אך מאידך, איתך, איתך הרגשתי שאני בתוכך בצורה שונה, אבל יחד עם זאת, בתחושה מלאה בפני עצמה.

       אמרה לי מישהי, אהובה עלי 
       שיש בי רעב עצום לאהבה.
       חשבתי לי לתומי שהיא צודקת 
       (אבל, אצל מי זה לא כך)

סילביה במפר, בשיחה שהתפתחה לאחר 'קליל' שלחה לי את התגובה הבאה:

ארבעה חברים שנפגשים לעיתים לפגישות ארוכות של אוכל, יין וסתם דיבורים. 

אחד מהם מלא, אחד גבוה, אחד עשיר ואחד כזה שמעריך ואוהב בחורות, זהו זה.

יום מפגש של חברים לא כל כך צעירים, יום קיץ חם ונעים שהחל כרגיל אבל... 

נפגשו בבריכה אחת במרכז, ישבו ודיברו וצחקו לא רק על עצמם והמדינה שלהם

העבירו זמנם בנעימים, קצת שוחים, קצת מסתכלים בצמחיה הירוקה סביב

ודנו בנושאים ממש ממש חשובים, כמו היכן לאכול צהרים באותו יום חמים.

היות והזמנים הם זמנים שלאחר מלחמה ארוכה והחברים שלנו ממש גיבורים

הם הצפינו ממקום מושבם הרגיל להיכל הבשרים בגליל התחתון, מסעדת לימוזין.

נסיעה נעימה עברה עליהם, מושבים רכים, שיחה וחום שהובס בידי מזגן פעיל.

המלצריות הצעירות שקיבלו את פניהם הציגו גם ישבנים משובחים ועסיסיים

לזה שאוהב בחורות, ויחס מנומס להפליא לאלו שדווקא רצו רק בשירות

היין היה מעולה, התפריט מוכר, ההזמנה ניתנה והם נחו להם מהמאמץ המוגבר.

תוך כדי שיחה מתובלת ביין הבחין הבחור שאוהב בחורות, זה שתמיד מביט סביב,

נקרא לו זאב לשם קיצור, במשפחה נאה שנכנסה והתיישבה לשולחן הסמוך

אבא גדול, שתי ילדות קטנות ואימא גבוהה, עסיסית להדהים שישבה אליו בפרופיל.

עיניים כחולות שקופות, גבות משורטטות בפנים בהירות, בלונדינית, שערות ארוכות

שלא עבר זמן רב והיא החלה לגעת בהן בקצות אצבעות חסרות מנוחה, מהירות

לבדוק, לתקן, לשפר תוך כדי מבט חטוף בזאב שלא הפסיק להסתכל מוקסם כולו.

היא התכופפה מעט קדימה, מדגישה מחשוף שדגם שד כל כך יפה ניבט אליו

השד קינן בחזייה שהייתה אולי מעט גדולה והקימור העליון של השד, מתוק ובהיר 

גבעת עור קטיפה, שבתה את ליבו והקסימה את עינו, אוח.. היא הייתה כל כך אישה.

אין ספק, משהו כאן קרה, מין ברק בלתי נראה שסנוור רק את השניים והותיר אחריו

שני לבבות הולמים בחוזקה, מבטים חטופים וכיסאות שפתאום הפכו לא כל כך נוחים

זאב הביט בעיניה וחייך אליה חיוך אחד קטן שחזר אליו, מהוסס מעט, אך כה חם.

פעימות הלב התעצמו, כל מה שקורה סביב, השיחות עם החברים, האוכל השתייה

פתאום לא היו קיימים בשבילו הוא רק חשב עליה, הוא רק רצה שלא לאבד אותה.

גם היא התרגשה, לא ידעה מה יקרה, רק חשבה כמה הוא יפה, כמה מבטו מעורר.

עוד שעה עברה, הוא חושב איך יפתה אותה לעזוב את בעלה, רק לשנייה לדבר איתה

לומר לה שהוא מוטרף, רוצה לחבק אותה, לצלול בעיניה, ללטף שפתיה בשפתיו,

לחלץ את שדיה מקן החזייה, לחפון אותם, להרגיש את שדיה היפים נלחצים אליו.

היא סיימה לאכול והתרווחה בכיסא, שולחת לו מבט חטוף, מודעת לגופה המלא, היפה

ואז הבנות שלה הקימו אותה והן הלכו.  הוא ספר עד חמש ועקב אחריה, ליבו הולם

"קיוויתי שתלכי לכאן לבד" אמר לה והיא פנתה לעברו מופתעת, הביטה בו וחייכה.

"שמי זאב", "שמי טליה", הוא הושיט כף יד חמה שהיא בה אחזה, הברק שוב מכה.

כף ידה חמה ועיניה הביטו בו ללא חשש, ללא מבוכה רק חיוך מתוק של הזמנה

וילדה קטנה שמשכה בחולצה וצלצלה בקול פעמונים לתשומת לב האם שבו מביטה.

"מה דעתך לתת לי את מספר הטלפון שלך?" שאל ועיניו מבעירות כל היסוס לעשן

"אני לא רוצה לאבד אותך" אמר בקול שקט, שחדר אותה עד עמקי נשמתה.

היא נתנה לו את המספר והוא חיכה שתחזור לבעלה, ליבו עוד הולם בקצב מטורף.