לפני המילים - מאחורי המבטים

תמיד אני מרגישה את הצורך למלא פוסט כשיש סיום של תקופה והתחלה חדשה.

התגייסתי לפני שבוע. מאבחנת פסיכוטכנית גאה. קורס אינטנסיבי ולא פשוט בכלל.

ממש חזרה ללימודים,שזה גם טוב. לפחות הברגים במוח לא מחלידים.

הקורס באמת מעניין ומרתק וזה רק ילך וישתפר. אבל כמו הטוב גם הרע.

העומס,הלימודים והלחץ-הכל רק ילך ויגדל עם הזמן.

אבל שמחה במקום שאני נמצאת בו,ובאמת שרוב הבנות ממש איכותיות

ואני כבר לא יכולה לחכות עד שאני באמת אתחבר לאט לאט לכולן נהייה

קומונה חברותית כזו. הלוואי וזה באמת יהיה ככה. אין כמו חברים בצבא.

לרוב-זה לכל החיים. ממש בא לי.

למרות שזה מבאס שרק בקורס אני באמת מרגישה צ.ב.א

חבל שבסדיר אנחנו מתפרקות ללשכות ואז זה יומיות (במידה ואת ליד הבית)

וזה מרגיש לי באסה קצת כי זה לא אותו הדבר אחרי הכל..

אבל הכל תלוי ברומי. כן כן. אנחנו עדיין יחד ועדיין מאושרים.

וטפו טפו טפו שישאר כך. אבל במידה ולא,באמת שלא תשאר לי סיבה להיות

בתא. אני אמכור את הדירה ואעזוב לבסיס רחוק,זאת אחרי הכל חוויה שונה לגמרי

ובאמת שבא לי. בא לי להיות רחוק ולהרגיש את זה עד הסוף.

נראה. עד הבחירה יש עוד המון זמן הכל עוד יכול להשתנות.

בדיוק היום רומי ואני חצי שנה. איך שהזמן טס זה פשוט לא יאמן.

טוב לי. באמת שטוב. חבל שהוא סוגר השבת בבסיס :(

הכל כל כך מוזר ולא מוכר. בפעם הראשונה בחיי באמת הרגשתי שייכות לטקסי

יום הזיכרון. אצלי במשפחה חס וחלילה לא היו שום מקרים מהסוג הזה

ולכן אני לא באמת מרגישה את הכאב והגאווה בלעמוד בטקס ולהבין שהחללים

הללו הם מגש הכסף עליו ניתנה לנו המדינה. משפט חזק שבפעם הראשונה

באמת "שמעתי" אותו והעברתי אותו דרכי. קיבל אצלי משמעות שונה הפעם.

ואז בטקס הבית ספרי. תחושה שונה לבוא על מדים. ואז באמת אתה עובר

ליד המורים ובאמת מרגיש למי היה אכפת ולמי לא.

המורה שלי לספרות לא ידעה מי אני,כנראה שלא היה לה נעים להגיד.

המחנכת שלי חיבקה אותי כל כך חזק שפשוט התמלאתי מבפנים.

הרגשתי הצפה מוחלטת. עשיתי את זה. סיימתי את תלמה ילין.

היא משכה אותי קדימה כל השנים. אמא אווזה שלי. אין כמוה. אין כמוה.

יום העצמאות היה נחמד. לא יותר מזה. אבל כיף לחזור לבסיס ליום וחצי.

החל משבוע הבא הולכים להיות שבועות שלמים. זה באמת הולך להיות

קשה ומתיש. צריכה מנוחה טובה מספיק לפני השבוע הבא.

הרבה לימודים, הרבה כאב ראש. ועוד יותר? חוויה ע-צ-ו-מ-ה-!

תמיד כאן. כאן זה הלב.