לפני המילים - מאחורי המבטים

הנה..אני שוב כאן, ניצבת לפניכם, לב שבור, גוש בגרון ועיניים דומעות.

אחרי שנה ושבוע, תאילנד, פראג, רומניה, כל החגים וסופי שבוע, 7 חודשים גרים ביחד - זה נגמר.

מילה אחת - נגמר . כל כך פשוט לכתוב, ולצד הנפרד כל כך פשוט להגיד. לצד השני - כל כך כואב להרגיש.

ואיך ממשיכים? איך חוזרים לאותה דירה וממשיכים לגור בה לבד,בלעדיו?

וזה לא שלא הייתי שם...הייתי. אני יודעת איך זה לשחרר אדם שאוהבים, וגם לא פעם הייתי בצד שנעזב.

אבל איתו. איתו הכל היה אחרת. איתו השמיים הפכו לחסרי גבולות. איתו המילה אהבה קיבלה משמעות אחרת.

איך ביום אחד משאירים את כל זה מאחור? איך נפרדים ממישהו שאוהבים ומקבלים את זה כמציאות חדשה?

אני לא צריכה תגובות, כי גם הסיפור מורכב ואני לא רוצה לשפוך אותו כאן.

אני פשוט לא מבינה ולעולם לא אבין, איך אפשר להגיד "אני אוהב אותך" ו"אני מוותר עלייך" באותו משפט. ולהרגיש שלם עם זה.

כל כך שלם עם זה, שכל מה שהיה בינינו פשוט איבד משמעות.