With you riding on an icy dancing floor tonight

בהתחלה הוא חשב על זה, אתם יודעים,

לקחת את הזמן, להירגע, ולשים את הכול בפרופורציות.

הרי אנשים לפעמים נוטים לשכוח עד כמה זה טוב לקבוע מטרות,

לקבוע דרך, להבין בשביל מה עושים את כל זה בכלל.

ולא תמיד זה פשוט,

צריך לשים את עצמך מול המראה,

ולהגיד "זה אני, אבל למה? ואיך? ומה אני עושה עם זה עכשיו?".

ובינינו, מי באמת מסוגל לעמוד מול המראה, בלי לשאול שאלות?

אפילו סתם להסתכל על צלקת ישנה, נו, הצלקת הזאת בברך,

שקיבלת אז כששיחקת כדורגל עם חברים ביסודי.

ואיזה חברים הם היו, הא? זונות. זה מה שהם היו.

ואיך היית מוכן להרוג אותם היום. את כולם. כל מי שהיה שם אז,

כל מי שראה אותך אז, אפילו את המשפחה שלך היית הורג, רק כי הם הכירו אותך אז.

ואתה תמיד מגיע למצב שאתה נזכר בו, איך קראת לו פעם חבר...הכי טוב קראת לו,

חבר הכי טוב. שטויות. ואתה חושב לעצמך מה היה קורה אם היית נשאר חבר שלו,

הכי טוב אעלק.

והוא חשב עוד, כל הלילה, כל הלילה הוא היה ער,

גם ככה הוא לא נרדם,

אז למה שלא ינצל את הזמן למשהו מועיל?

פעם, לפני כמה שנים, הוא היה מתעצבן מכל דבר,

וכל דבר קטן ישר היה מעלה לו ת'פיוזים.

איזה אגרוף הוא נתן לו אז,

שילמד מה זה להיות חרא,

שילמד מה מגיע לו.

אבל עכשיו, יש לו עקרונות, יש לו שליטה עצמית.

ואולי, אולי זאת סתם הדחקה, הכנעה של רצונות,

של אינסטינקטים, כניעה עצמית.

הרי כל כך הרבה פעמים רצית להגיד דברים בפנים,

לאנשים שכל כך עצבנו אותך, ושתקת.

והלכת הביתה, ודפקת אגרוף לקיר, איפה שאין גבס,

שלא ישבר.

ולא כאב לך, אז התעצבנת עוד יותר, ונתת עוד אגרוף,

כלום, לא מרגיש כאב. עוד אגרוף. ושוב, כלום.

וחשבת, מה כבר יכול לקרות אם פעם אחת תגן על העקרונות שלך,

הרי זה טוב ויפה להצהיר כל הזמן על עקרונות חזקים,

ואיזה זיוני שכל יפים אתה יודע לתת כל פעם שאתה נקלע למצב שבו,

מישהו מסיבה מופרכת כלשהי פתאום מתעניין כל כך בעקרונות המזדיינים שלך.

אבל אתה יודע יפה מאוד שעקרונות לא שווים כלום אם לא עושים שום דבר כדי לשמור עליהם.

ואם היית לומד להגיד דברים באותו מקום, בלי לחשוב עשרים צעדים קדימה,

אולי לא היית מתפרץ כל הזמן. אבל תמיד בסתר. שאף אחד לא יראה.

שאף אחד לא ישאל למה היד שלך מדממת.

שאף אחד לא יסתכל,

שאף אחד לא יערער את העקרונות,

שאף אחד לא ינסה לשבור את השליטה העצמית.

ועדיין, אחריי הכול,

אתה עדיין לא מרגיש כאב?

איזה זיוני שכל אני כותב באמצע הלילה,

פאק.

למה אני ער בכלל?

ולמה לעזאזל יש ציפור מטומטמת שחופרת לי בשכל כבר שעה?!

בלעכס. בוקר טוב