אָבִיב.

היא בלבי עכשיו בתוך לבי
כמו הרבה צללים כמו הרבה שבילים
כמו עשן
היא רק שלי עכשיו היא בחובי
כנוף הרבה עלים כמי נהר כחולים
עכשיו היא כאן

אהבתיה
אני יודע זאת פתאום
אהבתיה
פתאום עכשיו פתאום היום
כן היא שלי עכשיו כמו השיר
עולה היא מתוכי
עולה בכל כוחי
כמו השיר

אני קורא בקול בני האדם
ומרחבי אי-שם וכל רוחות הים
והגלים
שמעו גגות העיר, שמעו כבישים
בתים ואנשים, דממות ורעשים
שמעו קולי

אהבתיה
אני יודע זאת פתאום
אהבתיה
פתאום עכשיו, פתאום היום
כן היא שלי עכשיו כמו השיר
עולה היא מתוכי
עולה בכל כוחי
כמו השיר

ואת אייך בכלל,
אייך אייך
איני קורא בשמך
אני רק מצפה לתשובתך
אם תשמעי אותי
ואת שירי המתפרץ כים
צועק אל העולם
אם תשמעי

אהבתיה...

השמיעי קול ילדה
השמיעי קול,
דברי ספרי הכל
אמרי הוא כסיל גדול
הוא לא ידע
הוא לא ידע

וואו! לא להאמין איך שיר יכול להוציא ולסכם את ההרגשה הכללית שלי.

ההרגשה הטובה הזאת שמהולה בעצב שמעורבבת עם עוד מלא רגשות אחרים.

מילה במילה.

פשוט החלטתי להניח את העט ולהפסיק.

פתאום עכשיו , פתאום היום.

כן היא שלי עכשיו!

היא עולה מתוכי , עולה בכל כוחי.. כמו השיר.

היא שלי עכשיו. וכך גם כולם.

כי היא בשבילי כל העולם!

את בליבי , את רק שלי עכשיו.

אהבתיה.