מה אומר הבלון/סדנת השירה הפיקטיבית שלך

אתה יודע שיש כללי התנהגות בחברה.

 לכל מרחב הכללים שלו.

המרחב המשפחתי, המרחב הרומנטי, המרחב השכונתי או המדיני וכו'. גם בלוגים הם מרחב.

 מי ששובר את הכללים מבלבל אותך. הוא מוזר, אתה לא מבין אותו ואת המניעים שלו, אתה לא יודע מה הוא רוצה.

במיוחד, במיוחד כשאתה לא ממש מכיר אותו, את המכלול שלו, את ההיסטוריה שלו, את הצרכים שלו.

 מה שאתה רואה זה התנהגות שהוצאה מהקשרה.

אבל אם תכיר אותו לעומק, תפתח אליו,אולי תאהב אותו ותקבל אותו. כשיהיה בינכם קשר אינטימי של קבלה והבנה, הוא כבר לא יראה לך מוזר, הוא לא יבלבל אותך ואתה תבין אותו יותר.

במרחב של  קשר אינטימי, קשר של אהבה, מתאפשרת פריצת גבולות חברתיים, מתאפשרת התנהגות שלא לפי הנורמות, נוצר אז מקום לביטוי עצמי אמיתי, בצורה חופשית ומשוחררת, יש אז סיכוי גדול יותר שיקבלו אותך כמו שאתה, שאתה תקבל אחרים כמו שהם.

כשיש אהבה נשברות המסגרות הנוקשות. האהבה, אם היא בריאה, שוברת אותן.

לשירלי לא היה קשר אינטימי של ממש. קשר מיני אינו בהכרח קשר אינטימי.

לא נראה שהם הכירו אותה ממש או אהבו אותה אהבה אמיתית.

היה לה מין מזדמן, סטוצים, התחלות של קשר.

ושם במרחב הזה, הלא אינטימי אין מקום לפריצת גבולות. אין.

כאשר זה קורה השותף נתפס כמוזר, לא ברור, משוגע ונמנעים ממנו.

הטעות של שירלי היתה שהיא ניפצה את הגבולות בשלב בו הקשר לא היה בשל לזה, בשלב בו הקשר לא הגיע לאינטימיות מספיקה, אין סיכוי בשלב הזה שיקבלו מישהו כמו שהוא.

דווקא הסטודנט שאיתו היא הגיעה לקשר ארוך יותר, אינטימי יותר, פוטנציאלית, היה מוכן לקבל אותה כמו שהיא. הוא היה מבין אותה עם הזמן, אבל היא נשברה מוקדם מדי.

כי החלום של אנשים הוא שיקבלו אותם כמו שהם, תמיד. מין פינוק שכזה.

שלא נצטרך להסביר את עצמנו יותר מדי, שלא נצטרך לבחון את ההתנהגות שלנו ולהתעמת איתה. שנמשיך להתעצל לערוך שינויים. שלא נתאמץ.

כמו אמא ותינוק.

אבל בקשר חייבים להתאמץ. קשר בלי מאמץ יגמר מהר, או יסחב כתיסכול מתמשך.

אם היתה שירלי מתאמצת יותר באותו לילה להסביר את עצמה, היה יכול להוולד קשר אינטימי בריא ואמיתי שעם הזמן היה הופך למשמעותי יותר ויותר.

היה לו פוטנציאל לסטודנט והיא פיספסה אותו מתוך יאוש ועצלות.

או אולי מתוך חוסר ידע וקושי להסביר?

להיות "לא ברורה" בלי היכולת והכישורים להסביר את עצמך, זה מצב קשה ומתסכל.

בעיקר, בעיקר בקשרים בינאישיים.

את היכולת להסביר את עצמנו, לתקשר נכון, אין לנו איפה ללמוד. החלק הזה נזנח, ומתמסמס.

ומי שקשה לו במיוחד, לא יצליח להגיע לנחלת הקשר הטוב.

לימוד הכישורים החברתיים בכלל, והזוגיים בפרט,די נזנח, והחברה מותירה את היחיד להתחנך, לעיתים, מסדרות טלויזיה, כתבות אקראיות בלאישה, או רבי מכר על יחסים וסקס.

ואלו, לעיתים, מעוותים את האמת על  קשרים ויחסים, ויוצרים אין סוף דעות קדומות על נשים, על גברים על נשים וגברים. על תפקידים נשיים ותפקידים גבריים, ועל איך דברים צריכים להראות ולהתנהל.

כל עוד לא תדע לתקשר, להסביר את עצמך, לעמוד ולתהות על המניעים שלך, ימשיכו הבעיות בקשר.

שירלי צריכה לברר אם ההומור שלה הוא באמת בריחה מאינטימיות או קושי לקבל התנהגות מוכתבת, או משהו אחר בכלל.

כי לעיתים הומור הוא כן דרך נהדרת לברוח, לעצור אפשרות לאינטימיות אמיתית.

 הומור לפעמים גם מחפה על העובדה שאתה לא יודע איך להתנהג בעצם, ברגע נתון.

ה"שונה" בספרי ילדים, זה שלא מוצא את עצמו בחברה, גורלו הוא להכריח את עצמו להשתנות בהתאם לדרישות החברה, או לקבל את עצמו כמו שהוא ולסבול, או כמו הברווזון המכוער- למצוא את בני מינו ,ולהצטרף אליהם- ולהיות אז מאושר ושלם.

שירלי, בסוף, אולי מצאה ברווזון מכוער אחר, אבל מבטו ההמום בסצנת  ה"פוד פייט" מרמז, אולי, שהיא תדע בקרוב לאן הולכים הברווזים כשהאגם קפוא...