מה אומר הבלון/סדנת השירה הפיקטיבית שלך

גיא מורד הוא יוצר מוכשר מאוד שהציור שלו מעביר בי ריגוש וגעגוע.

לא יודעת מה בסיגנון הציור שלו גורם לי בבת-אחת לתחושות של הפעמות ופליאה, שבאה עם מתח, מצד אחד, ומצד שני עם תחושה של צלילה לרוגע ודממה, יש הרגשה שנהדפת אחורה בזמן, למרחב פתוח, זר ומוכר גם יחד.

העיצוב של הדמות, הדיוק בהבעה שלה, ההעמדה והזויות יוצרים תמונת סיפור יפייפיה שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים.

 והנוף- הרקע, תמיד מוקפד ,תמיד מלא ועשיר. בצבע או בשחור לבן – יש הרגשה של קסם.

קומיקסים של גיא, חבר קבווצת דימונה מופיעים בחוברות הקבוצה ומוסיפים להן עושר גדול.

הקומיקס שצייר גיא לחוברת של בלנדר היה מרגש גם בגלל הנושא. הוא מצוייר בסיגנון אחר, ביד חופשית יותר ובצביעה שונה, וגיא הקטן בו חמוד ושובה לב.

גיא מספר על אהבתו המיוחדת לקריקטוריסט זאב, ואיך היה אוסף כל קריקטורה שלו שרק הצליח להניח ידו עליה, גם אם מפח הזבל של שכנים שמאלנים, קוראי הארץ. בהמשך זוכה גיא לפגוש את זאב בכבודו ובעצמו, והסוף, אוי הסוף....

אני יכולה מאוד להזדהות עם חיבה עזה למאייר. "זאב" שלי בילדות היה עמוס בידרמן. גם אני הוצאתי עיתונים מפחי הזבל. "העיר" הישן, למי שזוכר.

אספתי משנת 1985 הרבה יותר מ 150 איורים שבועיים שלו שהופיעו במדור המכתבים של עיתון העיר. אלו היו איורים מקסימים של הווי עירוני  מאוד ישראלי תל-אביבי, כרכתי אותם לספר מיוחד שיש לי עד היום. כשהייתי מגיעה לתל-אביב היתה בי גאווה שזיהיתי מקום שהוא צייר, שהייתי במקום שהוא צייר.

לכן גיא, ליבי איתך...