מה אומר הבלון/סדנת השירה הפיקטיבית שלך

שמחתי על ההתרגשות מהשיר של ויקי שירן מהפוסט הקודם ולכן אני רוצה להעתיק לכאן עוד שיר.

ויקי שירן ז''ל כתבה על דמויות מהשוליים של החברה הישראלית.

דמויות שנפלטו אל השוליים של החברה הישראלית.

מהגרים, רובן נשים, שלא השתלבו בנקל בזרם המרכזי ותרבותם שלהם הפכה נלעגת.

הם חיו בשולי הערים, בשכונות ובסמטאות השווקים, חיים של מצוקה וחוסר ערך

חיים של יאוש, זרות וניכור, של תלישות והשרדות.

ועם החלומות, הסודות, הפציעות והגעגוע ניסו לשרוד את היומיום.

גם אחרי קריאות רבות בספר ישנם שירים בו ש"מביאים לי דמעות לעינים", בעיקר השירים על אביה, שאחד מהם מופיע בפוסט הקודם.

השיר הבאה הוא על דודתה:

נעלי ארץ ישראל

דודתי שרינה התגוררה במרתף בכרם התימנים

לא מבקשת חסדים מאיש, בעלה מוריס הצולע הציע

שתכתוב לאחינית ממילנו, אולי תעזור

הלא זו בת אחותה פופו שהתעשרה.

במשך שבוע שרינה לא דברה עד שהצחיק אותה, אומר

קורי עכביש יצמחו מפיך. האמת שנבהלה.

אחת לשבוע עונדת שרינה את מחרוזת הפנינים

נוסעת לבקר את אחותה ויטוריה

מביאה פטרוזיליה טריה, שלא יגידו שבאה בידים ריקות

יושבת בדיוק שעה, שלא תהיה לטרח

לא פותחת את הפה, אין לה מה לספר, רק ביציאה אומרת

בשבוע הבא אני מחכה לכם אצלי, תבואו לבקר ואמי, נבוא, נבוא,

ולא באה.

כשמוריס הצולע חלה לא הגיעה אלינו שמונה שבועות ואמי אמרה, מחר אני

הולכת לכרמל נלך לראות אותה.

ברחוב הקצבים צריך לקפוץ מעל שלולית מים ודם

בתוכן שטים גרונות תלושים ובצדדיו היבשים

המון נוצות מתעופפות מעצמן, לעבור את רחוב הקפה

המצטלב עם רחוב העדשים ושקיו הגדושים מיני קיטניות

לעמוד על יד מוכר הפול ולספור שלושה בתים ימינה עד פתח ביתו של

חכם עזרא. ככה הגענו.

שרינה ישבה על כסא עץ וצדודית פניה מורמת כלפי התקרה

כשנכנסנו השפילה מבט אל נעלינו

לא ידעתי שזה אתם, מוריס גוסס. יותר לא אמרה.

כעבור חמש שנים

משהגיע תורה לגסוס על המיטה חזרתי לבקרה

הבאתי עוגיות וארז מטוגן

מאורר ישן ופרחים

שרינה שכבה חיורת נועצת מבט מזוגג

אל החלון המסורג בקיר מרתפה.

התישבתי על הכסא ליד השולחן העגול

והתבוננתי כמוה אל נעלי העוברים ברחוב.

עד שהחשיך.

זה מה שאני ומוריס עשינו כל הימים

אמרה שרינה בקול סדוק

והשתתקה. יותר לא שמעתי את קולה.

דוד מוריס מת ממחלת מעים

דודה שרינה מרימטיזם ברגלים

נופי ארץ ישראל היו עבורם נעלים

כשמדברים איתי על שירה

אני מביאה תמיד את דודה שרינה

בתור דוגמא

ומקללת בשקט.