הטריד אותי העינין הזה/ גבר בוכה בבית הכסא, מ-זה גבר/ אבא שלי. באתי אליו, תגיד/ למה אתה יושב שעות בבית שימוש?
מה אני אעשה, עונה לי אבא/ השין אצלו הוא שין השין היא סמך/ טענות יש לי בשפע אז אני יושב על האסלה/ הדמעות זולגות חמות ורכות על הברכים/ הלב מתמלא ברחמנות על עצמי/ ואני עוד יותר בוכה, ככה לבדי/ שהילדים לא יראו/ שאמא כזו אחת נשית/ לא תחשוב שאני לא גבר.
אני עומדת זקופה מעליו/ שערי בנוי שתי קומות/ בתוכו נעוצות מסרגות אדומות/ ועל חזי קשורה ציפור מצויצת לקישוט/ ומה יוצא לך מזה, אני מאנפפת/ אם אף אחד לא רואה?/ אנשים מתרגשים מדמעות/ יכולת בקלות לקבץ נדבות./ אבי נרעד, מעיף בי מבט מהיר, מפוחד/ איש נלעג, הוא לא ידע לאן הוא הולך/ אבל לא התכוון עד כדי כך./ אני מעפעפת, לא מרפה, מצידי שיתלה/ חביבי, מה יוצא לך מזה?
זה רק שאלוהים יראה, הוא לוחש מתרצה/ שידע שאני לא מסכים לעולם שלו/ רציתי להיות אבא שיש לו כסף בכיסים/ לספרים, לטיול של הכיתה, למה שהמורה בקשה,/ אבא, הכבוד שלו זה הילדים, רק עליהם הוא משחק ת'גדול/ זוכרת שרצית ספרים, קלמר וצבעים, סוכריה אדומה בצורת תרנגול?/ כמה רצית. לא היה לי כסף וצעקתי עליך./ נבהלת ובכית.
אבל אבא היינו הולכים לטיילת בשבתות אחר הצהרים/ נוסעים בקו שבע, כל אלנבי ברגל/ מגיעים ומיד צווחים ים-ים-איזה-יופי-ים/ ואתה קנית לנו צמר גפן מסוכר/ בחורף הוספת תירס ובקיץ גלידה/ "שלא תנזל על הבגדים" הזהרת/ אתה זוכר אבא? אני לוחשת/ מוכנה מחדש להתמכר לכאב/ לאהבה, אלהים, לכל שיבקש/ אני מתישבת לידו, תנוקת שלו, מרחפת בעולם אחר/ כשהייתי נשענת על המעקה בטיילת וגבי אל הים/ אבי היה מציף אותי באושר, אומר לי/ מדאם יש על כתפיך של ענק בצבע תכלת/ ובעיניו מתפקע מצחוק/ והמון חרוזי אור/ אחר כך אנחנו הילדים היינו רצים ושעה תמימה משאירים את אבא-אמא מאחור.
איך אוכל לתאר את הטיילת בשבתות קיציות/ שעה כחולה של בין ערבים/ אנו מהדסים חגיגים בבגדי שבת/ ולאט, כמעט בגנבה, הערב יורד, האורות בבתי הקפה נדלקים/ פנסי חשמל צהובים מזרזפים אור מהוסס על העוברים ושבים/ על איש ותיבת נגינה, על אחד העומד מעל סיר מהביל/ (נקניקיות או תירסים) ואבא מבקש שנעזוב/ לפני שהטיילת תתמלא בגברים מטורזנים ונשים יפות/ ואנחנו ממהרים לקול צלילי התזמורת בבתי הקפה, מגניבים מבט אל הזמרת/ היפה במחשוף עמוק המטביעה בנו זכרון בלתי נגוע של חלום אסור, טעם גן עדן מבלבל בפתויו, ואבי מגרגר גוער, אוסף אותנו כשיות מתמהמהות/ וכלנו פותחים במרוצה לתפוס את קו שבע לשכונה.
קולו הסדוק של אבי מעיר אותי מן החלום/ אני מביטה בו מפויסת/ את מביאה לי דמעות לעינים, אומר אבא, אל תזכירי את הטיילת/ אמא כל כך שנאה אותי, איך דהרנו לתחנה (כולם רצו לצאת מן השכונה)/ נוסעים כמו סרדינים בעמידה, כל אלנבי על עקבים, הילדים נגררים/ והבילוי שלה זה ספסל רטוב וסוכר דביק שמלכלך את הבגדים./ שתדעי, אם גבר נותן לאשה בשבת רק פרומנדה בטיילת/ והיא באמת התורה, כל השבוע מנקה מבשלת ומכבסת,/ האישה מסתכלת עליו כמו סמרטוט, ובצדק/ אז ככה, אם יש לי זכרון רע בחיים שלי/ זה שבתות בטיילת אחרי הצהרים/ לאמא שלך, תשאלי אותה, קפצו מזה ורידים ברגלים
אז מה, אני שוב זקופה מעליו, הציפור רוטטת על חזי,/ זה מה שאתה מספר לאלוהים בבית כסא?/ אתה חושב שהוא לא רואה?/ יכלת לחשוב שזה זמני או בטעות/ בספרים היה מסופר על המון נסיכים בבלואים/ על מכשפות וקללות נוראיות אבל בסוף אלוהים-
אבי קופץ על שתי רגליו כמי שנעקץ/ דוחף אותי בכתפי, נרגש/ ומה את חושבת שאני עושה בבית כסא?/ הא, טפשה אחת, טפשה/ אני מספר לאלוהים על המלה בדיוק את זה/ נודר נדרים, מתחשבן, מזכיר לו בפרוטרוט/ שאני נסיך בבלואים ולא סתם עוד איש אחד מסכן./ הוא נופל בחזרה על אחוריו/ מגחך לעצמו, מלכסן אלי מבט משעשע/ ומצקצק בלשונו בהנאה/ נה נה נה
אתה לא נסיך בבלואים/ קולי קר כקרח/ עיני קרות ככפור/ שערי פרום, הציפור נזרקה לאשפה/ נסיך בבלואים זה נסיך בנשמה/ בלואים הם הזהמה של החיים/ ואתה רוך היית צריך לתת, תקוה/ ולא להסתגר בבית כסא/ משאיר אותי לבד לראות/ איך אבי נסיך נפשי/ נשבר כמו מטאטא./ לבכות בבית שמוש/ נה נה נה/ זה לא סוד אישי/ עמדתי מאחור הדלת/ ופעיתי בתוך שתי ידי/ בשקט שלא תראה
ילדה רעה, רעה, רעה/ מה רצית שאעשה/ השין היא שין השין היא סמך/ הייתי גביר, אמך היתה היפה בבנות קהיר/ החיים התהפכו עלינו כמו קערה של בוץ/ ואת צמחת גרועה מקוץ/ עיניו בורקות, האם דמעות, איני יודעת/ אני עומדת מולו רועדת
ידעתי לאן אני הולכת/ אבל לא עד כדי כך./ הוא מקרב את פניו אל פני, פיו דביק/ הסיפור שלך חביבתי, זה לא הסיפור שלי/ שלי שלי שלך שלך, אני בכיתי עליך/ ואת בכית עלי, כיף כיף, אנחנו מאוזנים/ והחשבון נקי. בלחישה משונה הוא מוסיף/ באמת התורה מבכיא הסיפור שלך/ אבל גם שלי, תודי.
אני הולכת ורצה ממנו/ הולכת ומתקרבת/ הולכת ומתרחקת/ ילדה קטנה/ תלויה/ שנים/ על מטוטלת שבורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
