מה אומר הבלון/סדנת השירה הפיקטיבית שלך

הבהרה קטנה: קוףשמן ממחלקת התגובות זה לא אני.

זה אורן- בעלי, אישי, בן-זוגי, האיש שהתחתנתי איתו.

העירו לי על זה כבר כמה פעמים. אמרו שזה נדמה שאני מגיבה לעצמי בדמות בדיונית שהיא אגו-אלטר-אגו-סתמי- הצד גברי שלי, וגם בגלל שזה שם האי- מייל שלי, אז זה מבלבל.

אני כבר מזמן אמרתי לו להחליף. הוא לא קוף והוא לא שמן.

הוא רוכב אופניים מוצק ישבן, חכם וטוב לב, אז למה קוף? למה שמן?

אבל אתם יודעים, בסופו של דבר, כולנו קופים שמנים. אי אפשר למחוק מסורת של מאות אלפי שנים בקלות, למרות שלחלקנו כבר אין פרווה בכלל. אבל זה מה שמבלבל, זה לא אומר שאתה לא קוף אם אין עליך פרווה.

הכוונה היא להוויה- מאבקים, מלחמות על טריטוריה, על מזון על זיווג. שימוש בכלים על מנת להשיג אוכל (כסף הוא גם כלי. תנסו להכנס למסעדה ולהזמין משהו, בלי הכלי הזה...), לקופים יש גם שפה יחודית ממש כמו לנו.

בעיקר זה אומר יוהרה. קופים, בעיקר זכרים הם מאוד יהירים.

 הנקבות? הנקבות עושות את מה שנקבות צריכות לעשות, ממש כמו אצלנו...

אבל קוף גם יודע שהוא קוף. הוא לא מנסה להיות יותר מזה. כי זה מה שהוא ,הוא קוף.

אבל האדם יהיר יותר מהקוף, כי נדמה לו שהוא יותר טוב מקוף כי יש לו כבר מכוני לייזר להסרת שיער.

מי שזוכר שהוא קוף הוא אדם מפוכח, צנוע ובעל הומור עצמי. וקשה להתנהל בעולם בלי הומור עצמי.

 ואם הפוסטים האחרונים היו בנושא זהות וההתכחשות לה- אז הנה סיפור על קופים חלקים שרצו להיות משהו אחר או שחשבו שהם משהו אחר ורק מסתבכים עם זה כל הזמן.

"שדות מושקים בעצב בדם ילדים יפים

אולי היה יותר טוב אם היינו נשארים קופים" (ליאור פיק- "ינשופה של מזל")

קוףשמן מבקש להבהיר:

כשהייתי גור גדלתי ביישוב קטן בצפון. ליד בית הספר היסודי שלנו היה בית אחד שנקרא "הבית של השכן הרע". אני לא זוכר למה הוא היה רע, או איך באמת קראו לו. כנראה שיותר נכון להגיד שאנחנו היינו רעים אליו.

בילוי מועדף עלינו היה לטפס בהפסקה הגדולה מעל לחומת האבן, להתגנב לגינה שלו, לטפס על אחד העצים ו"לגנוב" פירות, שהוא במילא לא קטף אף פעם, אבל תמיד התעצבן כשתפס אותנו. (אחר כך גילינו שחוץ מעצי פרי יש לו גם מרפסת, ובמרפסת מקרר, ובמקרר- בקבוקי בירה אבל זה כבר סיפור אחר...).

באחת מ"פעולות התגמול" האלה, בעורף השכן הרע, הוא פתאום יצא מהבית, בדיוק כשהייתי בשיא הגובה של עץ השסקים. החברים שלי, שחיכו למטה לפירות שאזרוק להם, נעלמו כהרף עין מעבר לחומה, ואני נשארתי תקוע על העץ כשהשכן הרע צועק מלמטה "קוף שמן! קוף שמן! תרד משם מיד!"

כמובן שהכינוי קוף שמן מיד נדבק, ובמשך כמה חודשים עוד קראו לי ככה, עד שמישהו החליט שהרבה יותר מתאים לי "מר יואף" (נחשו למה...)

אני אוהב את הכינוי הזה. הוא מזכיר לי מי אני ומניין באתי:

קוף- כי כולנו בעצם קופים- כמו שסנדי כבר הסבירה.

שמן- לאו דווקא שומן פיזיולוגי- שמצטבר בכרס או מעל המותניים, אלא יותר "שומן רוחני" כזה שגורם לנו להיות רכושנים. ועצלנים. זה השומן שגורם לנו לחשוב שזה בסדר להשתמש במכונה ששוקלת טון וחצי (ומפליצה כמו פרה עם סלמונלה) רק כדי להעביר את הישבן שלנו מנקודה א' ל-ב'. זה השומן שגורם לנו להתעסק כל כך הרבה בעצמינו, באיך שאנחנו נראים ובמה שחושבים עלינו (ולכתוב על עצמינו פוסטים ארוכים ומשעממים...)

נ.ב. בספר "גלפגוס" של קורט וונגוט הוא חוזה שהמין האנושי ייכחד בגלל שאנחנו too smart for our own good. לדעתו, סופנו לחזור אל הים ולהפוך למשהו כמו כלב ים- טיפש ומאושר. באופן אישי, אם אפשר לבחור, הייתי מעדיף לחזור אל העצים. ובתור התחלה- אשמח לקבל בחזרה את הזנב שלי!