מישהו כתב פעם בתגובה לקומיקס של אודי בנענע, שימשיך לעשות קומיקס, אבל שלא יראה אלימות נגד ילדים.
מעניין אם למגיב הזה מרביצים בבית או לא ואם התגובה שלו נבעה מזה שהוא מרגיש שנגעו לו בנקודה אישית כאובה שהוא לא רוצה שיצחקו עליה או כי אלימות זה לא אסתטי או מסיבה אחרת.
לא תמיד אפשר לזהות ילד מוכה. בחוזרים של משרד הבריאות והחינוך נותנים סימנים לזיהוי ילדים מוכים, אבל לא תמיד אפשר לדעת, וזה אולי בגלל שמכות מגיעות בכל מיני עוצמות, החל מפליקים קלים ועד למכות רצח. מכות רצח הן ברורות ודי ניתנות לזיהוי. הבעיה היא עם פליקים ועם ההתעללות הריגשית שמתלווה אליהם שהם לא תמיד ניתנים לזיהוי.
ישבתי לא מזמן עם כמה ילדים מהכיתה של הבן שלי בחצר בית הספר, וילדה אחת התחילה לספר על חיילים שמצאו שטיח עם ציור של נאסרללה עליו והתחילו להכות אותו עם הנעלים שלהם, "כמו שאמא מרביצה לי עם כפכף."
הילד שעמד לידה אמר לה: "מה באמת? אמא שלך מרביצה לך עם כפכף? גם אבא שלי, אבל זה לא בדיוק כפכף, זה נעל שפתוחה מאחורה." והילדה אומרת לו: "נכון שזה כואב? נכון שזה כואב?"
הייתי בשוק, לא כל-כך ידעתי מה להגיד להם, שאלתי אותם כמה שאלות על זה ואמרתי להם שאסור להרביץ לילדים והילד אמר "נכון, פעם חצי כדור הארץ עשה הפגנה נגד להרביץ לילדים."
לפי החוק אם אתה יודע על ילד שמרביצים לו אתה צריך לדווח לגורם כלשהו בבית-ספר. הבעיה היא שאתה לא יודע אם הגורם הזה בבית ספר לא מרביץ בעצמו לילדים שלו, כי כמו שילד מוכה לא תמיד ניתן לזיהוי, כך גם להורה מכה זה לא כתוב על המצח.
ובכלל מה כבר יעשו להורים האלה. הרי לא יעשו להם כלום וגם אם יגידו להם להפסיק להרביץ לילדים הם לא בטוח יפסיקו.
ומה עם התעללות ריגשית? התעללות שממלאת את הילד בארס ובזוהמה וכמו בכישוף מבטלת את היכולת שלו לברוח, גם כשהוא כבר בוגר. מה עושים עם זה ? מה עושים עם הדברים שנעשים בחדרי חדרים ואין בהם "עינין לציבור"?
האלימות בקומיקסים של אודי היא מוגזמת רק למי שמדלג על הידיעות האלה בעיתון, ואם אודי היה מתלונן על אבא שלו זה דוקא היה זוכה לידיעה באיזה דף אחורי.
אבל עם אמא של אודי הבעיה שונה, היא לא מכה אותו אבל היא עושה את הדברים האלה.
זה כמובן מצחיק, אבל את אודי זה ממש לא ואז אתה שוב מוצא את עצמך מבין את הגננות והגננים שאומרים באודטה ש"אין ילד שרע, יש ילד שרע לו", ובא לך לקחת את אודי הזה באוניה הרחק מכאן, הרחק מההורים שלו, הרחק מעצמו. למרות שהוא כבר לא "ילד".
הוא כבר כמעט לא קטין, הוא כמעט אחראי לעצמו.
ונשאלת השאלה באיזה שלב נהפך ילד ש"הוא לא ילד רע אלא ילד שרע לו" לילד רע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
