אני די מזדהה עם מה שכתוב פה, לקחתי את זה מהבלוג של יאן ...
רק רציתי להיות מאושרת... רק קצת לכמה רגעים..
למה אני לא יכולה להיות מאושרת?
למה רק אני סובלת?
למרות שהכל טוב ויפה ולפעמים אפילו מושלם...
רק ביקשתי קצת אושר.... קצת שמחה...
הזמן שחלף הזמן שיחלוף לו....
החיים שעוברים כל כך מהר...
האושר שיום אחד עוד יגיע...
כל הסיבות לכאב לבכי....
רצון מסוים להיות מישהו אחר...
שעות הבדידות וזמן המחשבה.. שלא היו חסרים לי....
הכאב רק בגלל שלי רע... ומבחוץ נראה שטוב לי...
המחשבה שאנשים בעצם לא יודעים עלי כלום..
אפילו לא המשפחה ... האנשים הקרובים..
אי השייכות שלי לעולם... למקום שאני נמצאת בו עכשיו....
כל הבכי והכאב שהיו לחינם...
שעברו להם וחלפו.. ונשכחו כאילו לא היו...
סיבות לכאב לא ברור לא רצוי...
האושר והאבה שאני כל כך מחכה להם
שאני כל כך רוצה אותם..
שהם נצאים אפשהו אבל אני לא רואה אותם..
הרצון להיות אחרת.. שונה...
בכי שלא מפסיק לו שמופיע ברגעים הכי פחות צפוים..
כל כך רציתי להיות מאושר אך דבר לא יצא...
אין, אין משהו שהיזדההתי איתו יותר מהקטע הזה!!