ברוכים הבאים

שמתי לב שבימי שישבת אני רבה עם אמא...

זה קשה.. אני לא אוהבת לריב איתה...

אני מנסה להיתעלם מהצעקות שלה אבל יש גבול..

אני אוהבת אותה.. בדרכי שלי... והיא גם..

אוהבת אותי בדרכה.. דרך שאני לא מבינה..

לא יודעת.. קשה בזמן האחרון.. הרבה מתחים, ריבים,צעקות

די!!! נמאס.. רוצה להמשיך לחיות ולהנות בחיים..

לא רוצה מריבות אלה טיולים משפחתים כמו פעם.. כשהיו כולנו מאוחדים..

היום זה כבר לא ככה.. היום כל כך חי את חיו בניפרד..

אפילו ארוחת שישי לא אוכלים ביחד..

אחותי עם רמי תמיד, אני בקושי רואה אותה...

אמא ואבא תמיד יושנים ואני מבינה זאת.. הם עובדים קשה.. נותנים לנו את הטוב ביותר..

סבא רואה טלויזיה...

ואני או רואה טלויזיה או יוצאת...

רוצה שהמשפחה תחזור להיות כמו פעם... כל אחד עוזר לשני...

למה כל כך קשה?

אני מקווה שזה זמני ונתגבר גם על זה...

                                        שלכם, עצובה :[

                                                    יולצ'יק