ברוכים הבאים

להרוג אותי.

מה יש לי פתאום?

טוב נו זה לא פתאום.. תמיד הייתי מפונקת.

אמא תקני לי!

אמא תביאי לי!

אמא בואי נילך!

מה עובר לי בראש?!

אני נסחפת...

אין גבול לפינוקים שלי...

תמיד הייתי מפונקת.. כמובן שתמיד אשאר כזאת אבל למה אני נסחפת?

למה אף פעם מה שיש לי (ויש לי הרבה) לא מספיק לי?

למה?

מתישהו זה יפסק?

אמא, אני אוהבת אותך,

ולא רק בגלל זה.

את מדהימה,

אחרי כל מה שעברת עדיין חזקה.

אוהבת אותך,

את כ"כ חשובה לי.

אני תמיד אוהבת לשבת לראות איתך סרט

או סתם לשבת לפטפט.

כרגיל תומכת ועוזרת בהכל,

עד כמה שהלב שלך גבול ומדהים.

אוהבת אותך ומפחדת לאבד אותך.

אין גבול לאהבה שלך,

תמיד נותנת גם אם אין וגם כשיש,

גם אם את לא יכולה לעזור את תחפשי כל דרך אפשרית לחפש,

פעם לא יכול לקנות עכשיו מפצה... אבל מפצה קצת יותר מדי על העבר לא?

תפסיקי לדאוג לי...

תדאגי לעצמך,

מגיע לך,

מגיע לך יותר מכל בן אדם אחר בעולם.

אני אוהבת אותך!