ברוכים הבאים

אין טעם להכחיש,

אין טעם לשמור זאת בבטן,

אני יכולה להוציא את זה החוצה...

אני אוהבת אותך.

אתה בחיי כמעט 5 חודשים.

הגעת לחיי בתקופה קשה שהכל היה הרוס, הקשר שלי ושל מישל, היחסים עם המשפחה.

מהרגע הראשון היה קליק והיה ניצוץ.

מהרגע הראשון שתחלנו לדבר הבנו, שננו, שיש פה משהו.

אחרי שהגעת הכל התחיל להסתדר.

הכנסת צבע לחיי.

מהתחלה הבנתי שאני מרגישה כלפיך משהו, אך לא ידעתי מה.

הכחשתי, סירבתי להודות שאני אוהבת אותך ורוצה אותך.

אחרי השיחה שלנוו בבוקר "גם אני אוהב אותך... מאוד?? מאוד מאוד מאוד."

ההודעה שאחרי השיחה העירה אותי, זה לא היה בצחוק:"אני אוהבת אותך. מאוד מאוד מאוד. נשיקה"

היה לי חיוך שלא יכולתי למחוק.

ההודעה הזאת שמורה לי בראש.

אני לא רוצה לשמור יותר את זה בסוד... אני אוהבת אותך, כמו שבחיים לא אהבתי.

אני רוצה אותך, אני ואתה שייכים זה לזו, ואת זה אף אחד לא ישנה.

אני אוהבת אותך!!!!!!!

זהו, אמרתי את זה...

אני מאוד אוהבת אותך, צפרדע קטן ויפה שלי... :-*