ברוכים הבאים

אי אפשר להסביר את התחושה הזאת.

חלום של כמעט כל ילד צעיר, בית לבד, בלי ההורים לתקופה ארוכה.

טוב, אצלי זה לא ככה.

ההורים טסו יום שני לבולגריה.

מאז הטיסה הבית ריק, חסר חיים, החיים הפסיקו.

אין את השמחה, הרעש, הקול של ההורים...

לא, אני לא שמחה שהם טסו, אני הילדה הקטנה של אבא ואמא.

כן אני מתגעגעת.

סופרת את הימים ואת השניות עד שהם יחזרו והשמחה שלי תחזור יחד איתם :]

לא רק שההורים טסו, גם אחותי סוגרת שבת בבסיס.

עצוב.

רק אני וסבא בבית. מרגישים לבד, מוזר, אין פה אף אחד.

גם ידיד ממש טוב שלי טס, גם הוא לא פה.

הוא טס, ידידים אחרים סוגרים שבת בבסיס.

מה ה' מנסה לעשות?

לקח ליאת כל הבובות שלי.

לא טוב לי...

שיחזרו כבר... אני לא מסוגלת להמשיך ככה.

מרגישה שלקחו לי את החיים...

לא טוב לי