ברוכים הבאים

לפעמים כ"כ בא לי לכתוב כאן אבל אני לא מסוגלת.

יותר מדי אנשים יודעים על הבלוג.

בהתחלה תמיד רציתי שאנשים ידעו על הבגלו, הרגשתי כ"כ טוב כשראיתי שאנשים קוראים,

הרבה השתנו מאז, חלפו 4 וחצי שנים.

בהחלט קשה כבר לכתוב כאן, לא רוצה שכולם יקראו מה קורה ולמה ואיך.

לצאת מהבועה שלי אחרי 3 חודשים מדהימים זה קשה.

לחשוב שהייתי בטוחה שהכרתי אותך אבל בעצם לא הכרתי אותך, אותך האמיתי.

החושים שלי צדקו, הייתי צריכה להקשיב לעצמי כבר בהתחלה כשהכל התחיל.

להפרד ולחזור, לחזור ולהפרד, כ"כ צפוי שמשהו פה מסריח.

הפרידה עכשיו כואבת, קשה אך אני אתגבר, אני ארים את ראשי ואמשיך הלאה.

אני חזקה, אני אצליח לשכוח אותך...

קשה..

אבל הכאב יחלוף במהרה.. עם תחילת הלימודים כשאהיה עסוקה בלא לחשוב עליך...

אני פצועה.. אך הפצעים מבריאים ואפשר להחלים.

אני חזקה.