ברוכים הבאים

סבא בבית חולים.

אחרי שנתיים נקיות, בלי תרופות נגד דיכאון זה חזר.

אני מפחדת, אני מפחדת שסבא ימות.

עד שהכל התחיל להסתדר הכל שוב מתמוטט.

הצלחתי להתגבר על הדיכאון והפחדים שלי והינה הכל חוזר אלי שוב.

אני שבורה, אני פוחדת, שם דבר לא מצליח לי.

בלי מצב רוח, מפחדת, לא מצליחה ללמוד, אין ריכוז, רע לי.

עוד פעם לחזור לטיפולים ולתרופות, לא רוצה.

נמאס לי.

קשה לי.

אני שבורה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות.

אני לא מצליחה ללמוד למיני מתכונת.

אני קוראת וקוראת וקוראת ושום דבר לא נקלט,

המחשבות במקום אחר,

הראש לא פה.

די.

נמאס לי כבר מזה.

אני צריכה עזרה :(

עברו הרבה שניות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה דקות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה שעות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה ימים מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה שבועות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה חודשים מאז הפעם האחרונה...

שנגעת בי,

חיבקת אותי,

צחקת איתי,

ישבת איתי,

אהבת אותי...

יותר מדי זמן עבר מאז....

חה חה חה.

איזו מילה מגניבה.

כן, כן..

זה מה שקרה.

כרגיל יולי מפתחת ציפיות,

חושבת ששנהם ישתנו,

אבל היי זה נשמע טוב מדי.

חשבתי שהם ישתנו, או לפחות אחד מהם.

אבל לא....

זה לא קרה ולא יקרה.

אני ובעלי.. אמממ איך להגיד..

זהו? הכל מת?

כנראה..

ועם אותו אחד..

גאד...

אין מצב בננו..

פשוט אין.

למה הכל כ"כ מסובך בחיים האלה?

די!

נמאס לי כבר.

שיהיה לפחות לכם לילה טוב