ברוכים הבאים

הכל מוזר מסביב, אני לא קשורה למקום הזה.

אני לא יודעת מה הולך כאן.

עוד פעם עם החלומות האלה, רגשות האשמה.

אני לא יודעת.

אני לא יודעת איך להמשיך מכאן, מהמקום הזה.

יום שישי מתכונת במתמטיקה ואני לא זוכרת כלום.

אני לא רוצה ללמוד.

נמאס לי מכל החרא.

ההורים מתנהגים מוזר, אחותי מאוד תומכת בי, סבא לא בבית.

המשפחה "התפרקה".

אני מפחדת להיות לבד בבית, כבר כמה שנים זה ככה ואני אפילו לא זוכרת למה.

התחלתי עם השינויים.. קצת קשה אבל אני לא מתכוונת להישבר.

אני צריכה לקחת את עצמי בידיים אני לא יכולה להתמוטט ככה.

הוא חסר לי.

קשה לי להודות אבל אני מתגעגעת אליו.

ה"מחליף" לא כמוהו ולא יהיה כמוהו.

אני מתגעגעת אבל בגלל הגאווה אני לא מתקשרת אליו או יוצרת קשר למרות שעמדתי להשבר וליצור קשר.

אתה חסר לי!!!!!!!!!

אולי הגעגוע הוא זה שיוצר את הבלבול ואתה חוסר הידיעה.

מוזר לי.

אני צריכה אותך.

אני זקוקה לחום ולביטחון שלך.

אני רוצה לדעת שאתה פה איתי.

אני מתגעגעת אליך,

אני רוצה אותך.

אני אוהבת אותך.

רק תן סימן שאתה עדיין כאן...

בבקשה....

מוזר לי להיות "לבד".

הרגשה מוזרה שאין עם מי לצאת בערב, סתם לשבת על הספסל ולדבר.

אני לא רגילה ל"בדידות" הזאת.

אני רוצה מישהו.

הלוואי וזה יצליח הפעם.

אני רוצה מישהו אחר.

ה', תישלח לי מישהו טוב.